היי לכולם, קודם כל באמת שזה המצב הכי מסובך שיש ואף אחד מהסובבים שלי חברים ומשפחה לא הצליחו לפתור והלוואי ונצליח פה.. אני יתחיל לספר..
אני כבר 6 שנים עם חברה שלי ואני בן יחיד לא אחים ולא אחיות, אמא שלי חולה בסכרת בעיות דם ועכשיו היא עברה גם סרטן וניצחה גם אותו.. כל החיים שלי אני רץ איתה לבתי חולים והיא יקרה לי יותר מהכל, סבתא שלי אמא שלה נדרסה מול העניים שלי ובגלל זה עוד יותר הקשר המשפחתי התחזק יותר ממה שהוא היה..
חברה שלי הייתה איתי שעברתי את הדריסה ובזכותה לא השתגעתי מהמראות הקשים.. היא בחורה שהייתי מאחל לכל חבר שתהיה לו אחת כזאת.. אוהבת מפנקת מחזקת תומכת וכל תכונה טובה שתעלה לכם בראש זאת חברה שלי, אני אוהב אותה בכל ליבי רק שההורים שלי במיוחד אמא שלי לא סובלת אותה בגלל סיבות מפגרות.. שהיא מרוקאית למשל.. ושהיא הייתה רוצה שאני יביא תוצרת חוץ כי מבחינתם חברה שלי לא הכי יפה ובגלל שאנחנו נוסעים הרבה לקנדה אז יש את האפשרות הזאת..
ב 6 שנים זוגיות שלי איתה ניסינו הרבה לקרב ביניהם אם זה ארוחות שישי וכו' אך ללא הצלחה.. שאמא שלי עברה את הסרטן חברה שלי לא דיברה איתה ישירות לשאול מה איתה ושאלה הכל דרכי ופה התחילה השנאה הגדולה כלפי חברה שלי.. הם שונאים אותה אבל ברמה לא קשורה למציאות.. ברמה שהם אומרים שאם נתחתן הם לא יגיעו לחתונה ולא יתמכו בכלום.. אמא שלי שונאת אותה כל כך שהיא מרגישה לא טוב בגלל שאני איתה.. מה לעשות? ללכת עם הלב ולדעת שלאט לאט אמא שלי תיחלש בגלל העצבים והעצב שהיא נמצאת בו בגלל שאני עם חברה שלי או להיפרד מהחברה ולתת לזמן שנותר לאמא שלי קצת נחת ולשבור לעצמי את הלב? אני מוכן לעשות את זה בישבילה מרוב אהבה ואני עשיתי ונפרדתי כמה פעמים מהחברה שלי כי כבר לא הייתי מסוגל לשאת בשיגעון הזה ולהיות באמצע בין שני האהבות הכי גדולות שלי אמא שלי וחברה שלי.. אני והחברה תמיד חזרנו בסוף כי החיבור והאהבה בנינו חזק..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות