אני בן יחיד לאמא שלי.
היא מאד אוהבת אותי ואני מאד אוהב אותה, אבל אני מרגיש שהיא לא מצליחה לשחרר ממני, ואני לא יודע איך לגרום לה לעשות את זה.
מאז שעברתי לגור לבד היא כל הזמן אומרת לי הבית שלך זה אצלי לא שם. אומרת לי תישאר לישון.
היא מצפה שאני כל בוקר אתקשר אליה כשאני קם וכל פעם שאני מסיים לעבוד גם להתקשר אליה. ואם זה לא קורה היא מתקשרת אליי עשר פעמים ואז כשאני חוזר אליה היא לחוצה ומתעצבנת ולמה לא עניתי. או שהיא מתקשרת לבת זוג שלי ובפאניקה שואלת איפה אני.
היא מצפה שבכל החגים אני והבת זוג שלי נבוא להתארח איתה ולא אכפת לה שגם הבת זוג שלי בסיפור ולה יש משפחה ואומרת שאני אבוא לחגוג את החג עם המשפחה ולא עם הבת זוג.
היא מאשימה את הבת זוג בכל דבר שאני עושה לא טוב ועוקצת אותה ותמיד אומרת שהיא לקחה לה אותה.
היא קונה לי דברים בסיסיים כל הזמן ומצפה אשתמש בהם למרות שאני לא רוצה או לא צריך.
יש עוד המון דוגמאות אבל הרבה מהן בסגנון הזה.
לי זה מפריע מאד, אני מרגיש שאני עושה הרבה דברים רק בשביל לרצות אותה.
אני כן מתקשר אליה בבוקר וכשאני חוזר מהעבודה רק בשביל שלא לפגוע בה, אני לוקח כל מה שהיא קונה לי מאותה סיבה, אני מבקר אותה בתדירויות שהיא רוצה רק כי לא נעים לי ממנה.
אני לא יודע איך להציב את הגבולות, אני גר לבד אני רוצה לחיות את החיים שלי ולהיות בעצמאות.
אני אוהב אותה ומכבד אותה ומוקיר לה תודה, בזכותה אני בעצם כאן. אבל אני חושב שהמצב הזה לא תקין. אני רוצה להתקשר אליה מתי שנוח לי ולא כי היא ביקשה להתקשר אחרי העבודה או בבוקר.
אני רוצה לבקר כשאני רוצה ולא כי היא בוכה לי בטלפון שאני לא בא בכלל.
אני רוצה לעשות את כל זה ושהיא תבין אבל בלי לפגוע בה.
מה אני יכול לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות