כמעט כל החיים שלי אל תשפטו אותי. איך להתמודד?

טוב אני קוראת פה הרבה וכתבתי פה פעם להתייעץ אבל הפעם אני חייבת באמת עיצות ותמיכה.. זה יהיה ארוך אני הולכת לשפוך את החיים שלי פה קצת.. מצידי תתכוננו עם איזה כוס נס או יין חחח
אני במקום בחיים מסובך יש לי מועקות קשות בלב אני חושבת שעברתי בחיים שלי הרבה דברים שהפכו אותי למה שאני היום.. חרדתית חסרת ביטחון ובעיקר עייפה עצבנית חסרת סבלנות..
הרקע שלי בגדול הורים גרושים אמא עם שלושה ילדים קטנים אני הבכורה ואמא שלי חזרה בתשובה במהירות והתחתנה עם עוד חוזר בתשובה הזוי והפכו לחסידי ברסלב את אבא שלי האמיתי עד גיל 13-14 כמעט לא הייתי רואה הוא מסטול מעשן ושותה היה בנאדם קשה אני זוכרת מקרים שהיה אלים איתנו ועם אמא שלי והיו לו בעיות עצבים אני כותבת ונזכרת בעוד דברים שקשה לספר.. גם בגיל 14 שהקשר חודש הוא היה אלים במילים והיו לילות שברחתי מהבית שלו בפחד ובכי.. אמא שלי ובעלה דתיים קשים ואני בגיל 12 התחלתי להתמרד עברתי בבית ספר חרם מצד המורים והמנהלים שתמיד היו נגדי כי הייתי אמיצה מידי להיות מי שאני ולא פחדתי מאף אחד הורים לא הסכימו לילדים שלהם להיות איתי השכנים היו מציקים לי ולאחים שלי ותמיד ההיתי רבה עליהם ושומרת הייתי ילדה די פעילה וחצופה בגיל 12 גדלתי חצי שנה אצל מורה אחת שממש אהבתי עד שהתחתנה אחכ בגיל 14-15 התחלתי עם שתי חברות שלי שהם אחיות ויפות בקטע אחר לצאת לקניונים ופארקים היו תמיד סביבם והרגשתי הרבה פעמים מחוץ לסיטואציה לא כי רציתי כי פשוט הרגשתי שכאילו מנדים אותי והיו מסתלבטים עלי זה גרם לי להרגיש מכוערת ולא הבנתי למה פוגעים בי הייתי משחקת אותה אהבלה שלא מבינה שיורדים עליה וצוחקת עם כולם ואף פעם אף אחד לא באמת ראה אותי ורצה להכיר אותי ולא משנה כמה ניסתי תמיד אני מרגישה מכוערת עד היום ודווקא תמיד היו מחמיאים לי שגם אני יפה ואני נראת בסדר ..
(יש עוד המון לקרוא)
היינו יושבות עם בנים מעשנות ושותות בנס לא עברתי אונס אבל עברתי הטרדות שאף פעם לא לקחתי את זה קשה תמיד הדחקתי המשכתי הלאה ושכחתי לא נתתי לכלום להפיל אותי..
עד לפה אני כבר מסתובבת ברחובות ועוברות בפנימיות ואז הגעתי לאחת הפנמיות חרדית בירושלים שם מצאתי חברה טובה ןהתחלתי להרגיש אליה כנראה משו כי היא היתה דומיננטית מאוד והובילה אותי יום אחד אחת המורות בהלסקה חשבה שראתה אותנו מתנשקות או שבאמת היה משו אני כבר לא זוכרת אבל היא רצה למנהלת והמנהלת רצה לרב של הפנימיה ולמזכירה ולכל העולם והתקשרו לאמא שלי שרצה אלי בהיסטריה אמרו לה שהבת שלה לסבית ואמא שלי עם כמה שרבנו היא תמיד נלחמה בשבילי( אבל אני והיא זה כבר עוד סיפור מבולגן ) היא באה ולא האמינה להם היא נלחמה בהם אבל התוצאה היתה שהפרידו ביני לבין חברה שלי ואסרו עלנו להיות לבד ואם אנחנו בחדר לבד אז חייבת להיות איתנו עוד מישהי ואסור עוד דברים ותמיד היינו נפגשות בלילה נכנסות למיטה ומדברות שעות בכלל לא חשבתי על דברים מיניים יחסית נפתחתי לעולם הזה בתמימות ואיחור עם כמה שהייתי יוצאת לרחוב אף פעם לא הייתי מגיעה למצב ששוכבת עם בנים נורא נזהרתי ממין.. בסופו של דבר חברה שלי עזבה ואני נשארתי לעוד שנה והפרידו אותי מהקבוצה שלי שמו אותי בקומה הכי למלע עם בנות בכיתות יג יד בנות 19-20 אני הייתי בת 15
לא היתה לי מדריכה הייתי קמה לבד לא מגיעה לבית ספר כי לא היה מי שיגיד לי מה לעשות הייתי בעיקר אבודה ושמחתי שלא לומדת אחכ יצאתי משם לעוד פנימיה ומשם לעוד פנימיה אחרונה שנשארתי שם ולשם גם אותה חברה עברה והיא יום אחד באה ונישקה אותי אחרי שרבנו ומשם הפכנו לזוג למדתי ממנה מה זה תשוקה וחרמנות היא היתה בוגדת בי והיה לנו קשר הרסני אחכ היא עזבה את הפנימיה והקשר המשיך שנה ככה ככה עד שנגמר כי המשטרה עצרה אותי על עישון בגיל 17 ושם נורא פחדתי והתחלתי לפחד מהשוטרים ופתחתי על חלק ונסיתי כמה שפחות לספר אבל כולם כל החברים רבו איתי יצא לי שם של שוטרת בסביבה וכל החברים הפסיקו לדבר איתי פה חטפתי התקף חרדה ראשון אז התמקדתי בלהישאר בפנימיה שהייתי למרות שתמיד היו לי שיחות והיו לי אזהרות מהמנהל פנימיה הייתי מאיימת להתא-בד וכמעט נשלחתי להוסטל אבל אף פעם לא באמת רציתי פשוט רציתי יחס ובמקום זה היו קשים איתי אין צורך לפרט שגם הקשר עם אמא שלי כלול בהרבה ריבים קשים גם עם בעלה פעם היה אלימות בנינו הוא שומר עינים ונתקע בקירות בבית כדי לא להסתכל עלי עד היום..
אבא שלי שותה ורב איתי כל שני חמישי ואחים שלי כל אחד בפנימיה אחרת ועוד שלושה קטנים שנולדו מבעלה החדש אז גם סבא שלי ודודה שלי היו מעורבים בחיים שלי וסבא שלי תמיד היה מדבר איתי המון ומנסה לתת לי עיצות ומדבר איתי אבל תמיד הרגשתי עצבים הוא בא להגיד לי מה לעשות המצב הכלכלי על הפנים בעלה לא אוהב לעבוד ואמא שלי קורעת את עצמה מה שהיא יכולה תמיד הייתי מקבלת בגדים מהפנימיה כסף או שהייתי עובדת קצת וקונה בעיקר אוכל גם היו תקופות שהייתי גונבת אוכל מסופר ובגדים..
הוצאתי בגרות מלאה ולמדתי גם עד יג ואיכשהו כולם היו בהלם..
בגיל 18 הכרתי בן זוג לא ישראלי הינו חודש ביחד נפרדנו ואז עוד התקף חרדה והבנתי שיש לי חרדת נטישה קשה..
אחכ התחלתי לצאת עם השכן שלי הוא הגבר הראשון ששכבתי איתו הוא פשוט שכב איתי כמו בהמה באוטו באמצע שדה מאחורה גמר ותחיל לנסוע חזרה הביתה התחלתי לבכות בשקט כל הנסיעה ובהיתי בירח אחכ המשכנו להיפגש שכבנו עוד פעם מעפנה באמצע שום מקום ואז שם קרא לי מפגרת כי רציתי לצחוק איתו ואחרי שבוע נפרדנו לא יצאתי מהמיטה יומיים אמא שלי בכח סחבה אותי לטיול רק איתה קנתה לי מתנות..
הסיפור שלי עוד ארוך... מקווה שעוד פה אני בת 24 עוד שבוע חחח אני רק בגיל 19 :):) לא התגייסתי ולא עשיתי שירות
איכשהו התחלתי להכיר את עולם האסייתי והחלטתי שאני רוצה לטוס לחול איפה יש אסייאתים הכרתי באפליקציה מישהו אסייאתי והיינו שנתיים ביחד טסתי אליו כמה פעמים עד שהחלטתי שהוא לא בשבילי ונפרדנו.. התחלתי ללכת לטיפול אצל מישהי בגיל 20-21 עזרה לי בהרבה דברים..
הכרתי מישהו שהייתי דלוקה עליו שנה גיליתי שהוא בוגד בחברה שלו איתי.. לא הסכמתי והפסקתי לרצות אותו.. אחרי זה התחלתי לצאת עם חברה טובה שלי למסיבות שכבתי עם בנים נכנסתי לחובות באיזשהו שלב חברה אחרת הכירה לי אתר שמכירים גבר עשיר תמורת סקס כן זה הזוי אבל אני הייתי במצב של חובות ותמימה וחשבתי שאני יכולה לעשות את זה.. בתכלס לקח לי שנתיים וקצת באמת לצאת מהאתר עם מישהו משם.. הכרתי שם המון חרטטנים אבל לא שכבתי איתם רק היה יוצא לי לעשות דברים אחרים והכל עשיתי כי לא ידעתי איך צמאת מהסיטואציה שהכנסתי את עצמי אחכ הכרתי מישהו עשיר שלקח אותי למסעדה יקרה ונתן לי כסף אחרי זה נפגשנו שוב ושכבנו היה מזעזע שכבתי כמו בובה אבל אחכ קמתי התקלחתי אכלנו ביחד והתנהגתי רגיל אחרי משם זה היה זריז עד שנפרדנו כבר בפעם השלישית שנפגשנו.. היה לי קשה הפרידה כי חוויתי חרדת נטישה מפה לשם הכרתי שם עדו אדם שדיברנו במשך כמה חודשים לא ראיתי אותו מעולם אבל הוא היה נשמע מעניין וגברי הוא אף פעם לא באמת נפגש איתי תמיד כשקבענו היה מבטל ברגע האחרון.. בסוף בסוך אחרי סבל של חודשים נפגשנו פתאום ראיתי אדם מבוגר מולי בן 40-50 הרגשתי שבאלי לבכות אבל שוב אני סתומה לא ברחתי ונכנסו למלון הוא שכב איתי ואני כמו בובה אחכ אכלנו ביחד הכל היה סבבה אבל רציתי להקיא אחכ נסעתי הביתה במונית ושם לי כסף בתיק.. בלי להגיד לי הרגשתי חרא .. מאז נעלם ולא דיבר איתי שוב.. כנראה נשוי ושיקר שגרוש..
מפה לשם הכרתי את הבנאדם האחרון שאכיר שם!
הוא סיפר לי שהוא גרוש נראה טוב בן 40 ושווה להכיר אותו ובאמת נפגשנו.. מפה החיים שלי בעליות וירידות התחלנו לצאת ביחד היה בא ונעלם בהתחלה עד שגיליתי שהוא נפרד מאקסית ופתאום מגלה שהוא בתהליך גירושים ועדין לא גרוש בן 46 וגר עם האישה בשלב הזה אני כבר נקשרתי אליו והיה לי נורא קשה לעזוב והיה קשה לי להישאר אני יודעת שישפטו אותי שנשארתי אבל אני לא מישהי שאפשר לשפוט עברתי דברים בחיים שכבר לא אכפת לי מאף אחד איבדתי אימון בעולם תמיד כשאומרים לי שאוהבים אותי הכל מרגיש לי שקר אין לי אמונה באנשים ובעצם הקיום שלי ויש לי הרס עצמי מפה לשם גם הוא היה קונה לי מפנק אותי לא חסכתי ולא חשבתי קניתי בעשרות אלפים, מוניות חייתי כמו מלכה כל מה שלא יכולתי לעשות פעם.. אבל הקשר התחיל להתדרדר התחלנו לריב בלי סוף והתחלתי להאמין בכל מיני אמונות של התאמה זוגית וזה השפיע גם ההפרש גילאים והבעיות שלו קנאה ואובססיה ותמיד חשדן והיה מתוסבך ועושה לי דברים בכוונה ולא באמת הרגשתי מובנת מהצד שלו למרות שתמיד אמר שמכיר אותי בעל פה בקיצור קשר בעייתי ומסובך בשלב הזה אני עדין גרה עם אמא שלי ובעלה הפנאטים הם רבים פיצוצים כל הזמן ורוצים להתגרש.. בעלה עם נחות בנפש ולא גבר רציני אמיתי הם עדין בבעיות כלכליות וחובות פעם היינו שלושה חודשים בלי חשמל והוא ברח לטייל ונשארנו אני אמאשלי ואחים שלי ואחים שלי הולכים עם בגדים קרועים ולא מטופחים אבל ברוך ה תמיד יש אוכל..
חבר שלי היה עוזר למשפחה שלי בכסף פה ושם ועזר לי לסדר חובות שלי.. במהלך הקשר שלנן התחלתי טיפול אצל מטפל שגם הוא הולך אליו.. ושם המטפל הזה אמר שאני בדיכאון וחרדתית ומלאת חרדות ואני ככה וככה וככה ורק יאם בעיות שהוא יכול לפתור הייתי יוצאת מטיפול שלו שמחה ומאושרת עד שעתיים שלוש וחוזרת להיות חרדתית אני גם מעשנת ירוק אולי זה מוסיף..
בקיצור מסתבר שלא חסר לי בעיות אני מפוצצת חרדות חוסר ביטחון התביישתי גם להפגיש בינו לחברות או לאנשים או ברחוב ללכת איתו כי תמיד היה נראה שהוא אבא שלי ותמיד היה בודק עד איזה שעה אני ערה ואשכרה רב איתי למה אני הייתי ערה או למה אני משחקת משחקים בטלפון הוא באמת ניסה לשנות אותי לטובה אבל זה לא הרגיש לי כבר בן זוג הרגשתי שהפך להיות מישהו שמנסה לחנך אותי לפני שבועיים היה בנינו פיק והחלטתי שאני נפרדת ממנו ומפסיקה לצפות ממנו.. ובאמת נפרדנו הרגשתי חופשיה שאני יכולה לחזור לצאת עם חברים מתי שבאלי להיות ערה מתי שבאלי אבל נשארנו בקשר עדיין כי נורא קשה לי לשחרר אני מרגישה שהוא הגב שלי ונותן לי ביטחון שלא קיבלתי מאבא ואמא שלי הוא לפעמים מאוד מבין ומכיל אותי וגם הבעיה הכלכלית שלי נשארה אני מנסה מאוד לעבוד ולא לוותר.. ולא רוצה לקחת ממנו כלום אבל הוא גם תמיד אומר לי שרק איתו אני יכולה להצליח וכאילו בלעדיו הסיכוי יורד בחצי .. ומלחיץ אותי..
אני חולמת נורא להצליח אני רוצה לעזור למשפחה שלי אני רוצה לחיות טוב אני רוצה שלילדים שלי יהיה אוכל ובגדים טובים ואני לא רואה את זה קורה בלעדיו.. אבל אני רוצה זוגיות תקינה
אני רוצה גבר שיראה אותי באמת ויאהב אותי וירצה לשמור עלי ושירצה להצחיק אותי..
אני עברתי המון בחיים שלי דברים שגם לא מספרת.. אני כבר בלי כוחות להילחם בכולם נמאס לי להיות עקשנית ולהתמרד אני כבר לא מנסה לקבל צומי אני רוצה בית חם ושקט אני רוצה להיות סבלנית ולהפסיק להיות לחוצה..
אבל מכל החיים האלה יצאתי פצועה עם צלקות שקשה לגברים נורמאלים לקבל.. אני עם בעיות חברתיות חסרת רגישות לפעמים מתפרצת מתוסכלת .. בוכה המון מרגישה מכוערת ורוצה לנתח הכל באלי פרצוף אחר אני גמורה
ודיי באמת שאני עייפה מהכל אין לי שקט בראש
אין לי שקט!!!!
כלום לא משמח אותי קשה לי לראות את הטוב אני רוצה להיות מאושרת למה אני לא???
זהו.. אני בת 24 עוד מעט ופשוט מרגישה ילדה קטנה עזובה ומפחדת שלעולם לא ימצא את האושר שלי :(
תודה שקראתם זהו מקווה שתדעו מה להגיד לי