אתחיל בזה שאני בכללי לא בן אדם ממורמר או אחת ששונאת את החיים.
אבל לאט לאט אני נהיית כזאת אני התחלתי לשנוא דברים שפעם אהבתי פעם הייתי אוהבת לימודים הייתי לומדת גם מעבר לשעות של הבית ספר
אבל עכשיו הלימודים מעיקים עליי אני נכנסת
לחרדה מהמילה בגרויות כל הכמויות של חומר שדורשים ממני ללמוד מוציא לי את החשק ללמוד אליהם ,הכל מרגיש לי עמוס ומלחיץ.
אני מרגישה שהמראה החיצוני שלי הוא כל מי שאני(אני נראת טוב,לא מתוך שחצנות)
מחמיאים לי הרבה ואני אוהבת את איך שאני נראת אבל אני שונאת את זה שזה גורם לי לחשוב שזה הכל ושאין בי משהו מעבר.
מבחינת גברים אני חושבת שכל זר שבוהה בי מת לשכב איתי ואחרי זה לזרוק אותי.
וגברים שכבר אני איכשהו מצליחה להיכנס איתם לקשר נרתעים ממני כי מבינים שהאופי שלי לא מושך כמו המראה.
ומבחינת חברות כולן נראות לי משעממות אף פעם אנחנו לא קובעות יציאה כל אחת עסוקה בחיים שלה לעיתים קרובות אני שואלת את עצמי מה מגדיר אותנו חברות וכאשר אסיים את התיכון אין סיכויי שאשמור על קשר איתן.
כל בוקר אני כמה עם השאלה שמכניסה אותי יותר לדיכאון:
מה משמעות החיים בכלל?
הכל משעמם אותי שום דבר לא מעניין אותי.
אני מבזבזת את
הכסף שלי על תכשיטים ובגדים וגם אז לא מרגישה מסופקת.
יש היגידו לי תדברי עם ה׳.
אבל גם את זה ניסיתי הרגשתי שהדת יותר כופה עליי מאשר מעניקה לי חופש,הרגשתי מחויבות מוגזמת חייתי בתחושה של פחד מהמוות ומגיהנום.
הכל נראה לי חסר תכלית וטעם ואני שונאת את הפרספקטיבה הזאת על החיים כי אני כל כך צעירה ולא עברתי כלום בחיים ועם זאת אני מחכה למוות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025