האם סקס זה יותר בשביל בנים? מה הקשר בין סקס לאהבה? אני מרגישה "עילאית" כשאני לא "נותנת" איך לשחרר את זה?

היי, פעם ראשונה שאני שואלת פה אבל אני מחפשת תשובות לשאלות וקונפלינקטים שאצלי בראש. אני מרגישה שלא אוכל להיכנס לזוגיות עד שאפתור אותם. תעזרו לי.

יש לי כמה שאלות להתחלה:
1. האם הערך של האישה יורד אם היא שוכבת? לשאלה הזאת אני פשוט מסרבת להאמין שהיא נכונה! פשוט מסרבת להאמין לה. אבל לצערי העולם שבחוץ מראה לי כמה שזה נכון. כי התנשקתי בגיל מאוחר ותמיד היללו אותי על זה (הבנים) . גם גדולים וגם בגילי, פשוט היללו אותי ונתנו לי אין סוף כבוד . ( או שזה בכלל בגלל שאני מאוד מכבדת את עצמי? )

2. זה נכון שאם שוכבים, אז הפרידה לבחורה יותר קשה?
3. לגבר יורד מהאישה אחרי ששוכבים? הוא קיבל את מה שרצה בעיקרון ?
4. האם אחרי ששוכבים האישה מרגישה תלויה יותר ?
5. אם זה לא רק בשביל הגבר, למה האישה כמעט ןלא גומרת ? (אני רואה כאן בשאלות שיש בעיה עם זה) . למה יש עם זה בעיה?
6. אם זה לא רק בשביל הגבר, למה תמיד הגבר צריך לבקש את זה, ולמה זה תמיד נראה כאילו האישה עושה טובה שהיא שוכבת איתך.
כי זה בדרך כלל מלווה בשיחות של בואי נשכב, ומסע של שיכנועים מצד הגבר, אז זה נראה שהיא עושה לו טובה והוא מבחינתו רק רוצה להגיע למטרה.


לימדו אותי לצערי בבית שלי להיות לא מושגת, ולצערי זה משפיע עליי מהמון בחינות. כאשר ידיד שלי שם עליי ראש/ אני מחבקת ידיד שלי חיבוק ארוך. אז אני מרגישה נמרחת, ויש עולה לי לראש " מה הוא יכול להגיד עליי שעשינו?" " הוא יכול להגיד שנמרחתי עליו"
ואז אמרתי לעצמי טוב, בחורה של סטוצים אני כנראה לא אהיה . אבל אחר כך גם ראיתי שיש בעיה בקשר זוגי. הייתי נורא תקיפה איתו לגבי מגע, לא הפסקתי לציין שאני לא "אתן" לו, שאני לא אשכב איתו ושלא ינסה בכלל ! אז אחריי כמה זמן שאנחנו ביחד התמזמזנו, והוא היה נוגע לי בבטן והכל הרגיש כל כך קסום וטוב ונעים וכיף ומושלם ! אבל אחרי שחזרתי הבייתה ממנו בכיתי, כל כך בכיתי . וזה לא כי התחרטתי על המעשה, זה כי הרגשתי מושגת. היה פעם אחת שהתמזמזנו ואז הוא ניסה לגעת לי בישבן ופשוט עצרתי הכל והסתכלתי עליו במבט של " מה נראלך ??" , מכאן הוא, שאני לא רואה את הקשר בין סקס לאהבה. בנוסף, לאחר הפרידה הרגשתי עילאית !! שלא נתתי לו לגעת בי יותר מידיי. פשוט הרגשתי מלכת העולם שהוא לא "הצליח" לגעת בי. וזה מזעזע !!! אני פשוט מרגישה טוב שאף אחד לא יכול להגיד שזרמתי איתו, שהוא הכניס לי יד למכנס, שהוא הצליח לגעת בי שם ושם ושם. זה מרגיש לי טוב שזה כבר עצוב, כי זה אפילו מרגיש לי טוב שזה בזוגיות.
אבל מצד שני אני ממש נהנת במגע הזה.
אני מרגישה שבבית שלי כיבו לי את האמון בבנים בהכנסת פחדים, וכיבו לי את ההבנה בין סקס לאהבה . אני לא רואה את הקשר, אני רואה את זה כתירוץ לחרמנות.

חברות שלי בנות 18 והן מתייעצות איתי אם לשכב עם חבר שלהן, ואני מכירה אותו הוא באמת בחור מושלם ומכבד והכל הכל אבל אני ממש תקיפה לגבי התשובה שלי שהיא " לא לא לא לא ולא ! " כי אני באמת רוצה להגן עליהן, אבל אני בעצם מגנה עליהן מהסקס? למה ?

אני מתייחסת לסקס בתור מלחמה , ואני יודעת שאסור לי להתייחס אל זה ככה, ואני מנסה להתייחס לזה בעדינות אבל אז מגיע העולם שבחוץ , שפשוט מצדיק את כל מה שאמא שלי הזהירה אותי ממנו. (ירד לך הכבוד, הוא יגיד עלייך, את תהיי תלויה בו וקשורה אליו והוא יאבד בך עניין.. " ואני שומעת, אני רואה.
אבל נמאס לי לראות את זה ככה, אני רוצה לחבק חיבוק ארוך בלי להרגיש נמרחת, אני רוצה להתקדם עוד קצת ועוד קצת במגע בלי לבכות להאשים את עצמי שאני מושגת, אני רוצה לשים ראש על ידיד בלי להרגיש זורמת.. אני רוצה פעם אחת לנשק בחור שהוא לא חבר שלי... או לפחות לעשות דברים עם חבר שלי בלי רגשות אשמה שיאכלו אותי מבפנים.
אתם לא מבינים כמה דמעות יורדות בגלל הנושא הלעוס הזה כבר.

ולפעמים אפילו יש לי חשיבה שההפך לגמריי ממה שאני חושבת, אני שואלת את עצמי " מה את דפוקה? , זה לא אומר על אף אחת שום דבר והכל בסדר תחיי פעם אחת" . זו הרגשה שמרגיעה אותי כשהמחשבה הזאת צצה, אבל אז אני נזכרת בעולם שבחוץ שפשוט מראה לי אחרת .

איך לשחרר את ההרגשה העילאית הזאת כשאני לא נותנת?
איך לשנות את החשיבה שאמא שלי הטמיעה בי, גם כשזה נראה שהיא צודקת, אבל היא לא כי זה פוגע בי גם כשאני בזוגיות?

וגם אין לי אפשרות לפסיכולוג חס וחלילה, אני מקווה שזה משהו שלא עמוק בפנים.