ישבתי היום בחדר שלי וחשבתי על זה בפעם הראשונה ברצינות.
עברתי התעללות עד גיל שתיים עשרה ומשם החיים שלי היו מלאים עצב ודיכאון:
אני לא מצליחה לשמור על קשרים חברתיים ומפחדת מאנשים, אני מרגישה עצובה וריקה וכועסת מאוד.
הכול נראה מאוד אקסטרימי בין אם זו התאהבות\מערכת יחסים, ריבים מינוריים, אפילו טון הדיבור של מישהו כשהוא מדבר אליי.
המצבי רוח שלי משתנים מאוד מהר והם מאוד אינטנסיביים, אני כל כך רגישה כל הזמן ואני לא יכולה לסבול את זה, אני באמת לא.
אני מאוד מנסה להשתפר בשביל המשפחה שלי כדי להיות בת טובה אבל הבדידות והעצב מתעלים עליי. אני מאוד מפחדת מאנשים ואני אפילו לא מסוגלת להסתכל בעיניים של חברי משפחה שלי, לרוב אני מאוד שקטה עם ספר בצד ומתפללת לצאת מהסיטואציה..
אני יודעת שזה גיל מאוד דרמטי וקשה ולכן אני לא מנסה לא לקחת את זה יותר מדי ברצינות, אבל אני מתחילה מאוד להדאיג את עצמי ולא מרגישה דבר מלבד ריקנות, עצב ואשמה.
אני מפחדת שאני לא אוכל לצאת מהמצב הנוכחי ואשקע בעצב לתמיד. שום דבר לא מסיב לי שמחה או סיפוק יותר ואני מרגישה ריקנות תמידית.
מה אוכל לעשות כדי לצאת מהמצב הנוכחי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025