אני לא נרדם, חושב על הילד בן ה14 שנרצח ע"י אביו בדקירות, החזקתי אצבעות כל הלילה שיצליחו להציל אותו, ואז הסוף הנורא הגיע, אני לא טיפוס רגשני, אבל הסתכלתי על הבנים שלי, בערך באותו גיל ובכיתי בשקט...
נזכרתי שפעם כשהגדול היה בן 3 הפלקתי לו בטוסיק כי הוא הוציא אותי מדעתי הוא בכה כמה דקות, אחכ לקחתי אותו לאמבטיה וראיתי סימנים של היד שלי, זה ממש הרס אותי, וחשבתי לעצמי שפעם הבאה אני מעדיף לשבור כל אחת מהאצבעות האלה בפטיש ולא להרים יד לעולם.
המקרה הזה חוזר כמו סטירה מצלצלת, כואב לי על הילד הצעיר הזה שנבגד ע"י אביו ועל האמא הזו שנפשה נרצחה בידי בעלה, ואפילו קצת עליו שכל יום המחשבה שהוא רצח את היקר לו מכל תכרסם בו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות