שכבתי עם בעלי שהייתי בת 11, אחרי הרבה שנים מרגישה נורא

היי, אני נשואה טרייה לבעלי שאני אוהבת מאוד מאוד. הסיפור שלי ושל בעלי מורכב ומיוחד. אנחנו יחד מאז שאני זוכרת את עצמי. גדלנו בשכנות (בית משותף) ומגיל קטן הורגלנו להיות צמד חמד, חמותי הייתה לוקחת את שנינו לבית ספר ואמא שלי הייתה מחזירה. נותנת דוגמא שתבינו את הדינמיקה. התפתחה שם אהבה כי שנינו היינו ילדים יפים וכיבדנו זה את זו הוא מאוד שמר עליי בבית ספר. תמיד ביחד בהפסקות אוכלים ביחד הכל ביחד. בשבתות הולכים לבריכה המשפחות ביחד. קרבה מאוד גדולה והרבה תחושת ביטחון. בעלי התפתח לנער יפה ושובב מאוד ! נהיה לו מיניות כבר בבר מצווה. אני הייתי ילדונת שנתיים מתחת בת 11. אבל הקפיצו אותי כיתה אז הפריד בינינו רק שנה אחת. הוא התחיל כיתה ז עבר לחטיבת ביניים ואני עוד הייתי בכיתה ו. תמיד היה חיבוקים נשיקות בלחי החזקנו ידיים, מגע לא היה זר לא היינו דוסים. אבל באמת באמת בתמימות כמו אחים שמתחבקים ודאג לי כאילו אח גדול. ואז באותה שנה שהייתי רק בת 11 (!!!!!!!) והיינו חבר וחברה קיים איתי יחסים. לא ידעתי בכלל מה אני עושה. שיש לזה שם.
כן אהבתי את המגע החום הנשיקות הרגשתי מאוד יפה ואהובה ותמיד היה מחמיא ומנשק ובאמת ממקום של אהבה לא של ניצול חלילה. אבל מה הייתי קטנה קטנה. לא כאב לי ולא נהניתי, רק רציתי את האהבה שלו מבלי המין עצמו אבל מה הבנתי אז. לא ידעתי שאפשר להפריד גם לא דיברנו על זה. כאילו עושה לי מה שעושה ומה שקרה קרה וזהו. סוד שלנו ואמר לי לא לספר. גם לא רציתי לספר כי יש בושה בכל זאת עירום. בנס גדול לא נכנסתי להיריון כי עדיין לא היה לי מחזור אז. תוך שנה שנתיים התמימות נעלמה הבנתי מה הולך שיש לזה שם ושככה נולדים ילדים והתפתחה מודעות. אז היה תקופה מאוד גדולה של בושה והסתרה, שחברות שלי שאלו בתיכון הייתי מכחישה וכאילו אנחנו מחכים לחתונה. והחיים ממשיכים ויש אהבה גדולה ועל פניו הכל טוב. ובעלי מאוד מאוד מאוד אוהב אותי. ממש מת עליי. כל מי שרואה מבחוץ אומר איזה נסיך, איך מפנק איך דואג ובאמת בעלי נותן לי חיים של מלכה. מפרנס וקנה לנו דירה וחתונה הכל בשפע. על מה שהיה לא מדברים, על הגיל הצעיר. פעם ניסיתי לדבר על זה איתו חצי בצחוק, הוא לא אהב אמר ״היינו ילדים״ ומהר החליף נושא. אני בתקופה האחרונה קשה לי עם זה מאוד מאוד. מרגישה שאיבדתי את הילדות מאוד מאוד מוקדם והייתי ילדה!! כועסת בלב על עצמי וכועסת בלב עליו. ממש מועקה כבדה. הרבה רגעים שפתאום בא לי בכי. יושבים אצל חברים ואני מרגישה שבא לי לבכות ככה משום מקום. חשבתי ללכת לפסיכולוג אבל זה לפתוח משהו מאוד אישי שלי ושל בעלי בפני אדם זר ואף פעם אין לדעת. ולכן אני כותבת כאן. בלי שיפוטיות כלפי בעלי תרשמו לי עצות.

תודה.