היי לכולם,
אני וחברה שלי 4.5 שנים ביחד.
אני אוהב אותה מאוד, אנחנו מסתדרים מעולה, לא רבים יותר מדי ובכללי נהנים מאוד אחד מחברתה של השנייה.
אנחנו מתנשקים המון, מתכרבלים המון, מתקלחים ביחד כל יום ובכללי הזוגיות ביננו לא קרירה אלא חמה ואוהבת.
למרות זאת - אנחנו כמעט ולא שוכבים ולא עושים דברים מיניים מעבר לנשיקות, מקלחות, מסאז וכו.
בת הזוג שלי סובלת מדיכאון. היא מטופלת אצל פסיכולוגית וגם בכדורים כבר תקופה ארוכה. הדיכאון שלה הוא לא כזה שלא מאפשר לה לצאת מהמיטה. יש לה חלומות ומוטיבציה אך הוא תמיד שם ונוכח. היא סובלת גם מחרדות.
דיברנו על עניין הסקס המון פעמים ובכל פעם היא טוענת שזה עניין של הדיכאון והחרדות ושהיא מרגישה כל כך מוצפת שהיא פשוט לא חושבת על סקס ולא חרמנית.
היא מדברת על זה גם עם הפסיכולוגית שלה ולטענתה זה גם מה שהיא אומרת לה. שהיא פשוט כבויה.
למרות זאת, כמו שציינתי, יש ביננו חום, מגע ואינטימיות ולכן זה קצת מוזר לי.
לפני כמה שבועות היינו בחופשה, שכבנו אחרי שדיברנו על זה והיא פשוט התחילה לבכות ואמרה שהיא לא מסוגלת.
אין לה טראומה מינית (לפחות לא ידועה) ובשנתיים וחצי הראשונות לקשר שלנו הסקס היה תקין וטוב (וזאת באמת התקופה לפניי שהדיכאון התפרץ).
העניין המיני מאוד מאוד חסר לי,אבל מכיוון שאני אוהב אותה מאוד, אני מחכה שזה ישתנה ונאחז בעניין שזה הדיכאון שלה מדבר ולא היעדר משיכה וכו.
היא טוענת שהיא נמשכת אליי מאוד, קוראת לי חתיך כל הזמן ובכללי לא מפספסת הזדמנות להימרח עליי.
אשמח לשמוע עצות ומחשבות מאנשים שסובלים מדיכאון או שמכירים אנשים עם דיכאון לגבי ההיכרות עם התופעה ואיך אני, כבן זוג, צריך לפעול. האם ללחוץ? האם לנסות ליזום? האם להתעלם לגמרי מעניין הסקס ולחכות שזה יבוא ממנה?
אשמח לכל עצה (:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות