קודם כל, בבקשה אל תשפטו אותי, אני חייבת עצות.
אני בולמית וזה מתאפיין אצלי יותר בקטע של להרעיב את עצמי. אני מנסה לצאת מזה בלי שכל הסביבה תדע, וזה קשה, אבל אני בדרך הנכונה.. סיפרתי רק לשתי חברות טובות שאני באמת סומכת עליהן.
בקרוב אני הולכת לפסיכולוג ואני שוקלת לספר לו למרות שהוא יספר להורים.. ואני מאוד חוששת מזה -ההורים שלי גם ככה סבלו בכך שאיבדו ילד וסובלים בכך שלעוד שניים מהילדים שלהם יש מחלות אכזריות, אני מקווה שהבנתם למה זה יהיה קשה לי לספר להם.. למרות שאני לאחרונה יותר אוכלת -אני מרגישה סוג של געגוע לתקופה שבה הייתי אוכלת רק בערב.. המחשבה שאכלתי קצת ואז אני ארד במשקל, הבטן תהיה שטוחה יותר... אני מרגישה שהתמכרתי לרעב הזה..ואני לא רוצה בו יותר!
אני חייבת להפסיק עם המחשבות האלו.. אני בחיים לא אהיה שלמה עם עצמי אבל אני יכולה להפסיק עם זה...אני אשמח אם מישהו/מישהי שעברה משהו דומה או פשוט יודע/יודעת על מה אני מדברת- יכתוב/תכתוב איזו עצה.
תודה לכולם בכל אופן:I
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות