אני כבר מיואשת מלהיות לבד

מאז ומתמיד לא היו לי הרבה חברים, או שבכלל לא, ואם אני כן מתחברת קשה לשמור איתם על קשר. היו לי כמה חברים עד לפני כמה זמן, אבל לא חברים שאפשר לצאת איתם ודברים כאלה. בעיקר ראיתי אותם בבית הספר, ומי שכן נפגשתי איתו קצת כבר בצבא והם כבר הכירו חברים חדשים. ניסיתי לחדש קשרים אבל מסננים אותי...
כרגע אני בשירות לאומי ואני מדברת עם הרבה אנשים, חלקם בגיל שלי, אבל הם לא הטייפ של לצאת ולדבר ודברים כאלה, רובם גם שומרי שבת ובשבת אני בכלל יוצאת מדעתי כי אני לא עושה כלום.
יש לי סוג של יזיז, ואני אוהבת אותו, אבל הוא כנראה לא רואה בי שום דבר מעבר ליזיזה. הוא כן מדבר איתי הרבה כשאני מתקשרת אליו או משהו כזה, אבל הוא לא יתקשר אליי פתאום על דעת עצמו וישאל לשלומי.
אני רק רוצה שהוא יאהב אותי וירגיש אליי מה שאני מרגישה לגביו, ואז אני לא אדאג לגבי הדברים האחרים. אני ממש רוצה לראות אותו בזמן האחרון אבל הוא לא מרגיש טוב וזה מתסכל אותי. אני ממש מתגעגעת אליו ודוגרי, אני גם חרמנית שזה גם ממש מתסכל..
הקטע המעצבן הוא שגם בגלל שאני לא יוצאת עם חברים ואף אחד לא שולח לי אפילו הודעה מסכנה אני פשוט חושבת עליו 24/7. אם הייתה לי הסחת דעת ממנו זה היה מצוין, אבל פשוט אין לי.
אני יכולה לראות סדרות/להתאמן או דברים כאלה, אבל גם שאני באמצע סדרה או אימון אני חושבת עליו, אז זה לא כזה עובד..
כשאני מנסה לישון בלילה - אני חושבת עליו, וכשאני מתעוררת בבוקר אני ישר חושבת עליו ובודקת אם הוא שלח לי הודעה למרות שרוב הסיכויים שהוא לא שלח, ומתבאסת ברמות.
יש לי גם חברה שממש מצליח לה בקטע החברתי, כולם מתחברים אליה, והיא כל יום נפגשת עם חבורה אחרת, והיא יודעת שאני לא יוצאת הרבה ומספרת לי כל הזמן על החוויות שלה עם חברים שלה. היא אפילו התחברה ליזיז שלי והם דיברו הרבה לפני כמה זמן, והיא כל הזמן דיברה איתי על כמה היא מדברת איתו ושהוא עוזר לה בדברים. גם פעם אחת היא ממש ירדה עליי לידו והקטינה אותי. בחיים לא אסלח לה על זה. היא דיברה אליי כאילו אני טיפשה. היא כבר אמרה שהיא מצטערת ממזמן אבל אני עדיין ממש כועסת שאני חושבת על המקרה הזה ועל כמה שהיא דיברה איתו.
היא יכולה להיות חברה טובה והיא חושבת שהיא באמת חברה טובה בשבילי, אבל היא לא, היא גורמת לי כל כך הרבה סבל. הלוואי שהייתי יכולה לשמוח בשבילה שהיא מכירה כל כך הרבה אנשים אבל אני לא מצליחה לשמוח, ואני מרגישה נורא עם זה.
היא אשכרה מתלוננת על זה שיש המון בנים שמאוהבים בה בבת אחת והיא אומרת לי שהיא לא יודעת מה לעשות כי היא לא רוצה לפגוע באף אחד מהם. אפילו מישהו שהיה לי קראש קצר עליו נסע עד אליה והפתיע אותה עם זר של פרחים ואמר שיש לו רגשות אליה.
אני נראית יותר טוב ממנה, וגם אמרו לי את זה, אבל משהו בה יותר מושך אנשים, גם בנים וגם בנות. היא מצליחה להתחבר לכל אחד, כל הזמן מתקשרים אליה, כל הזמן שולחים לה הודעות, ואז היא אומרת לי שהיא מרגישה כל כך לבד.
אני באמת אשכרה לבד ואני לא מתלוננת כל כך הרבה על זה.
אוף אני מרגישה כל כך מזעזע שאני כותבת עליה דברים כאלה...מקווה שהיא לא תראה את זה פה בטעות.
אין לי כישורים חברתיים. עברתי גם חרם במשך 6 שנים בעבר, ולאחר מכן גם לא היו לי מי יודע חברים, עד לפני שנתיים שכן התחלתי טיפה להיפתח...
אני לא יודעת גם במה אני רוצה לעסוק בעתיד וזה גם מלחיץ, ואם אני רוצה משהו אני חושבת שאני לא מספיק טובה בשביל לעסוק בזה.
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי..מה לעשות?
אני כל כך מתוסכלת.
סליחה על החפירות וסליחה אם כל מה שכתבתי לא ברור כל כך. פשוט פרקתי מה שאני מרגישה על הלב בבת אחת..מקווה שהבנתם בכל מקרה..