בשנתיים האחרונות פחות או יותר אני מרגישה שתגובות מסוימות שלי למצבים שבהם כעסתי/נפגעתי/נעצבתי היו מוגזמות ומשוגעות, בעיקר כשהן מופנות כלפי אנשים אחרים (בעיקר אנשים ספציפיים).
לא מזמן קרה לי שמישהו פגע מאוד, בתוך סיטואציה בינינו שהיא מורכבת מאוד, ושנינו דיברנו בה מתוך כעס ומתיחות. בסופה הרגשתי שאני יצאתי מולו משוגעת ושהגזמתי נורא למרות שהוא אמר דברים קשים בדיוק באותה מידה. אני רצתי להתנצל והוא לא התנצל על שום דבר. אני לא חיפשתי באותו רגע התנצלות, אבל מאז אני רק אוכלת את עצמי על זה שהוא מסוגל לעמוד מאחורי המילים והמחשבות שלו, ואני לא.
אני מאשימה את עצמי ב"פסיכיות" כל הזמן אפילו שאני מנסה להזכיר לעצמי שמעולם לא אמרתי או עשיתי משהו באמת נוראי ושאני לא אשמה בדברים שקרו לי לאורך החיים . אני מנסה לצאת בסדר עם העולם ועם כולם כל הזמן אפילו שיש דברים שנורא כואבים לי ואני מחליקה אותם, כדי לצאת בסדר ולא להתעמת ולצאת "משוגעת". אם לשם שינוי אני מגיבה מתוך רגשות אמיתיים ולא מדחיקה ומסננת את מה שאני באמת רוצה להוציא החוצה אני אחשוב על זה אחר כך שבועות שלמים, ואהיה משוכנעת ששונאים אותי ושלא ירצו איתי יותר קשר כי אני "משוגעת".
ושוב, אני לא חושבת שאני באמת משוגעת, או שאי פעם הגבתי בצורה באמת מוגזמת וחסת פרופורציה לסיטואציות שבהן הגבתי באופן קשה. אבל זו מחשבה שאני לא מצליחה לשחרר.
האם עוד מישהו חווה את זה? אולי אני באמת לא בסדר? מה אני יכולה לעשות כדי לשנוא את עצמי קצת פחות אחרי שאני נותנת לרגשות שלי קצת לצאת משליטה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025