לספר לחבר שנאנסתי ע"י סבא שלי?

אוקי לא יודעת איך להתחיל:/
דיי מסובך לי..
יש לי חבר שאני חולה עלוו..
ואני מרגישה מזוייפת
אני תמיד מחייכת אפשר לחשוב שאני הכי מאושרת בעולם.אנשים אומרים לי הא זאתי בחיים לא יורידו ממנה את החיוך.אבל אף אחד לא יודע כלום עליי
בגיל 7 סבא שלי לקח אותי למיטה ו ככה זה התחיל..
זה נמשך עד גיל 13 -14 פחות או יותר הוא מת בה" אז ...
וגם החברות שהיו לי הייתי דיי מקובלת הפסקתי להיפגש איתם כי אסרו עליי.(אני דתייה והם לא) אז ניתקתי אם החברת ילדות של השכונה את הקשר בגיל 14 בערך..טוב בגיל 15 כדי לשכוח מה שסבא שלי עשה לי ברחתי לחול ,טוב לא ממש בריחה
אבל זרקו אותי מהבת ספר הקודם אף בת ספר לא רצה אותי
אז נסעתי ולמדתי שמה(נולדתי בחול) ושמה נהייתי מקובלת ברמות על.הלייצנית של השכבה אין בנאדם שלא אהב אותי נהיו לי חברות נפש בדם.אבל הגורל עוד פעם מתאכזר וגם משמה זרקו אותי.דודה שלי לא רצתה אותי יותר בבית שלה..אז חזרתי לארץ בגיל 16 מבואסת שוב פעם ללא חברות
ועבדתי שנה וטסתי עוד פעם
והכרתי את חבר שלי בגיל 17
והוא לא מבין למה אין לי חברות.בעבודה אני אחת הבולטות אני תמיד צוחקת חייכנית והבנים מתאהבים בי(שחצנות מיצידי טבל האמת:/)..וכל פעם שהחברים שלו נפגשים איתו ואני שמה ישר עולה הנןשא תביא חברות
למה אין לך חברות
ובה לי לצעוקק את החיים שלי
בה לי לקחת את חבר שלי ולספר לו שיידע שאני לא מוזרה או מוגבלת אווף
וכן יש לי חברות בחול בעבודה אבל לצאת אין לי:/
מה לעשות?
עוד חצי שנה צבא
אני מנסה להתנחם שאולי שמה אני יכיר
חודש וחצי חבר שלי לא ראה אותי
כי אני יודעת שהוא חושב שאני אוטיסטית או משהו כזה..
הספקתי גם לחזור בשאלה
בבית אין לי באמת אם מי לדבר
אחים שלי שונאים אותי אף פעם לא קיבלתי מהם מזל טוב ביומולדת או מילה טובה
חוץ מזה אחי עצמו בעל נכות נפשית
וההורים שלי חולים:/ אבא חולה סוכרת קשה
אמא עובדת הרבה כדי לפנק אותנו ושלא יחסר לנו כלום
מבחינת ההורים אין מה לומר
הם מה שמחזיקים אותי בחיים
וטוב האמת גמאני מחזיקה את עצמי
אני לא רואה למה לי בכלל לוותר או משהו כזה
אני מאמינה שזה שפגעו בי לא אומר לוותר או להוריד יידים ההפך
נהייתי בוגרת אם ראש בוגר
אבל אשמח לעצות לגבי החבר
תודה♥