שלום.
הכול התחיל מלפני שנתיים.
התאהבתי בבחור מדהים, רגיש, מצחיק, דואג, אוהב.
הוא היה האהבה הראשונה שלי, ללא ספק.
אחריי ארבעה חודשים בהם היינו בזוגיות מדהימה ומלאת אהבה הוא נפרד ממני בטענה שהוא מתגעגע לאקסית שלו.
נשברתי.
חצי שנה לא הפסקתי לחשוב עליו, התדרדרתי בלימודים, לא היה לי חשק לכלום.
אחריי החצי שנה הזאת הכרתי מישהו, נדלקתי עליו.
אמרתי לו שאני אוהבת אותו וזה היה הדדי, אבל לא אהבתי אותו.
שיחקתי לו ברגשות במשך שלושה חודשים, עד שנפרדתי ממנו.
זה נהיה הרגל.
אומרת למישהו שאני אוהבת אותו, למרות שזו הדלקות, אחריי חודש/חודשיים נפרדת ממנו בלי סיבה.
היום אני בקשר עם מישהו באמת מדהים.
אבל אני לא יודעת אם זו אהבה.
אני מקנאה כשהוא עם ידידות שלו, אני בוכה שאנחנו רבים, אני רק רוצה שהוא יחבק אותי ולא יעזוב לעולם.
אבל מצד שני, התרגלתי להרגל של "לשבור לבבות".
אני נהייתי כמעט ורובוט מבחינת אהבה, ורציתי לשאול עכשיו כמה שאלות.
א) למה אני משחקת ככה בלבבות של בחורים שלא עשו לי דבר? זה לא גורם לי הנאה, אלא מצפון, ובכל זאת אני ממשיכה לעשות את זה.
ב) האם לפי התאור שלי, התאהבתי בבחור שאני בקשר איתו עכשיו?
ג) האם הרצון להיות אהובה בקרב גברים אומר שלא קיבלתי חום ואהבה מספיק בילדות?
אני מקווה שלא תשפטו את מה שאני עושה, אני יודעת שזה נורא.
אני לא רוצה להפרד מהחבר הנוכחי שלי, אבל אני גם לא מצליחה לתת בו אמון .
שיהיה המשך יום טוב, וסליחה על החפירה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025