אני אפילו לא יודע אם אפשר לקרוא לזה ביישנות.
אני לא מצליח לדבר עם אנשים לא משנה עד כמה אני מנסה, במיוחד לא עם אנשים מהארץ.
אין לי כלל ידע לגבי התרבות הישראלית: לא ראיתי אף סדרה, אני לא מבין מה ההבדלים והסטריאוטיפים בין העדות, לא מכיר את כל הסטריאוטיפים על ערים שונות (בת ים = נרצסיסטים/משוגעים/אנוכיים? נתניה = עיר הפשע), לא מבין בפוליטיקה ובכללי לא מתנהג כמו ישראלי. פעם אחת מישהו סיפר שהוא "ב בבלאגנים, ולא הבנתי שהוא התכוון לכך שיש לו בעיות עם המשטרה, ובעצם חשבתי שהוא התכוון שהוא עסוק במשימות אישיות, או בעבודה, אז מה שקרה זה שסיפרתי בערך לכל הקבוצה שהצבאית שבעצם הוא נכנס לבעיות עם החוק, וכמובן הוא כעס. איך לעזאזל אני אמור לדבר עם האנשים בישראל כשהסלנג דופק אותי כל פעם מחדש?
ראיתי 9+ פסיכולוגים במשך 20 שנים כבר ונראה לי הגיע השלב להגיד שנמאס, זה לא עובד, התאשפזתי כבר בבית חולים נפשי, וניסיתי כדורים. הדיכאון אצלי תורשתי וכנראה לא אוכל לצאת ממנו כמו שאף בן משפחה לא הצליח.
מה נשאר לעשות? ניסיתי להיחשף יותר, התקשרתי לחברים מהצבא, יצאתי לבר וניסיתי ליזום שיחות בעצמי, אבל בכל שלב אני נופל עוד יותר עמוק לבור ונהיה יותר ביישן מבפעם הקודמת.
מה הבעיה איתי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות