אני כבר תקופה ארוכה חיה במציאות שלא באמת בחרתי, אין לי שום שאיפות, לא מוצאת שום כיוון שאני רוצה להתקדם בו. מרגישה שאני צפה/ שקועה בבוץ ומצליחה להרים רק את הראש.
לא מצליחה לבחור בכלום ולהתקדם לעבר מטרה מסוימת, אין לי זוגיות, אין לי הרבה חברים, אין לי בקושי עבודה, אחרי חיפושים ותשובות שליליות- עובדת אצל ההורים במשרה חלקית וגם חיה בבית שלהם. מנתקת את עצמי מהסביבה (גם בזכות הקורונה), כן מוצאת את הרגעים לצחוק לחייך עם המשפחה. אבל כשאני עם עצמי אני מלאה בביקורת עצמית ומאשימה את עצמי על זה שאני לא מתקדמת לשום מקום. סיימתי תואר נחשב ואין לי שום תשוקה לעבוד בתחום שלו .
תקועה, ולא מצליחה לבחור, לא מצליחה להתקדם.
מרגישה לוזרית,
לא יודעת איך למצוא את הדרך לעשות את הצעד הבא,
לא מרגישה טובה מספיק. לא מצליחה לרצות/לחלום/להתקדם. ומפחדת שאשאר ככה תמיד.
לא מפחדת מעבודה קשה אבל לא מצליחה למצוא את עצמי ולבחור במשהו שיאתגר אותי ויכניס לי אנרגיה.
התחלתי ללכת לטיפול אבל בינתיים מרגישה אבודה וחסרת כל אנרגיה לעשות משהו עבור עצמי.
איך יוצאים מזה? איך מתקדמים? איך יוצאים מהבוץ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות