שלום, קצת על עצמי בן 17 סובל מחרדות והתקפי פאניקה ואמטופוביה (פחד קיצוני מהקאות) כרגע אני בחינוך ביתי ולא מתפקד כמו בן אדם ובגלל זה אין לי חברים אני פשוט לבד, אני כל היום על המחשב רועד מרוב סטרס אני עם ביטחון עצמי ממש נמוך, אפשר גם לנחש שקיבלתי פטור מהצבא שגם עם זה אני מרגיש רע עם עצמי, עכשיו מגיל קטן אמא שלי עברה הרבה ניתוחים ואבא שלי עבד עד מאוחר בעבודה אז לרוב הייתי עם סבתא שלי, הייתי יוצא הרבה לבחוץ והייתי עובר הצקות גם בבית ספר וגם בשכונה, סבלתי מהתקפי פאניקה מכיתה ג אבל אבל אז לא ידעתי את זה ולקחו אותי לבדיקות והבדיקות תמיד יצאו תקינות, כשהגעתי לגיל 12 עברתי לחטיבה, והתכלתי ללכת לפסיכולוג קליני, הפסקתי ללכת לבית ספר והתחילו להיות לי בעיות עם משרד החינוך, ובסוף עברתי לחינוך ביתי, המצב שלי התחיל להשתפר התחלתי לצאת מהבית לבקר אצל הפסיכולוג, אבל הכל עוד הפעם התדרדרתי לזה שאני סגור בבית ולא מבקר אצל הפסיכולוג, כל יום אני סובל מחרדות התקפי פאניקה עד כמה שזה נשמע עצוב אבל אני כל הזמן מפחד שאני לא יקיא אני בודק תוקף על מוצרים בלי סוף, כל יום יש לי לחץ מצד אבא שלי שאני לא עושה כלום (ואגב אני יכול להבין אותו) אני מרגיש שאני חסר מוטיבציה, אולי אני צריך לדבר עם מישהו? אבל אין לי עם מי לדבר, כי כל פעם שאני מדבר עם ההורים שלי אני שומע את אותה התשובה (אתה צריך לקחת את עצמך בידיים לנו גם לא קל) אני מדבר עם "חברים" ברשתות חברתיות שלא נפגשתי איתם בחיים רק עם ילדה אחת וגם זאת הייתה רק פעם אחת, אבל גם להם יש בעיות אז הפסקתי, עכשיו אני לא יודע מה אני מנסה להשיג בפוסט הזה?! אולי אם מישהו שעבר משהו דומה לזה יכול לתת לי עצה? מה אני צריך לעשות? את האמת שלפעמים אני חושב שכל העולם שונא אותי ואני מזל רע.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות