רוצה שלסבתא היה טוב. מה לעשות?

היי, אני לא הגיד את השם שלי אבל אני הקרא לעצמי ש. אז, אני בת 13 החודש ואני הגיד לכם את זה ככה כן אני קצת חייה בסרט שאני באמת יודעת משהו על החיים, אבל עכשיו שאני הופכת ל13 אני מתחילה לגלות. ויש נושא שהייתי כל כך רוצה בא עזרה!
זה בקשר לסבתא שלי.

סבא וסבתא עלו מאירן ליפני כ70 שנה בתור ילדים, הם הגיעו לפתח תקווה ובגיל 20 התחתנו, סבא היה עיבר בעיינן אחת. *וליפני שאני המשיך, רציתי להגיד שאי לא כל כך מבינה את מה שקרה שם, אבל העיקרון..*
אז בשבת חתן של סבא וסבתא אמא של סבא ניפטרה ז''ל וסבא הרגיש שזאת אשמתו ועכשיו השאיר את אחיו ללא אמא!
אז, החיים המשיכו :) וסבא וסבתא הביאו 4 ילדים ביניהם אמא שלי.
***
וליפני 19 שנה סבא איבד את הרעיה בעין השניה ונכנס לדיכאון. אני לא ידעתי שהוא עצוב וגם זה לא שהייה לי אכפת, הייתי בת 6! אבל תמיד הייתי רואה את דודים שלי וסבתא שלי צוקים, מרכלים, מיתעצבנים על סבא שלי. ועכשיו ליפני שנתיים סבא עבר ניתוח וניפטר.. הוא עזב אותי עזב את סבתא שלי (שבסופו של דבר באמת אהבה אותו! הוא הביא לה ילדים!)
*** עכשיו דוד שלי. דוד שלי ואישתו התחתנו ליפני שלוש שנים, הם לא ממש גרו יחד הוא מורה לצרכים מיוחדים והיא עדין לומדת להיות אחות בבית חולים.. והם לא ממש מרביכים משהו, הם היו גרעים ביחד אבל דודה שלי אף פעם לא הייתה בבית! תמיד הייתה אצל אמא שלה וזה לא שהיא בישלה וכאלה לדוד שלי..
(ובכלל *דבר לא קשור.. יש איזה פירוק כזה עם האחים ודוד שלי..)
ועכשיו יש להם שתיי ילדים אחת בת שנתיים והשני בן אחד.
דודה שלי נימצאת כל הזמן אצל אמא שלה עם הילדים.. ולפני איזה חצי שנה דוד שלי ודודה שלי עברו לבית של סבתא שלי. אבא שלי אומר (הוא לא ממש מחבב אותו...) שלדוד שלי אין כסף וכמה שלא בא לי להאמין, זה נכון!
דוד שלי ודודה שלי עברו לבית של סבא ועכשיו סבתא כבר לא בודדה ולפחות היא לא צריכה ליסבול כמו שסבלה חצי מהחיים ביגלל סב אלי, אבל לא! דודה שלי בכלל חזרה
למצב של לחזור לגור עם הילדים אצל אמא...

אז הענין הוא כזה: דוד לי הוא כזה כפוי טובה! סבתא לשי סובלת ביגגלו כל המן, מאז שאני קטנה היא מגיע אלינו המון כדי להכין לנו אוכל... ובזמן האחרון שאני שואלת אותה מה קורה וזה היא אומרת שנימס לה! דוד שלי הוא מגיעיל כל כך הוא לא עובד הוא בונה לה דברים חסרי טואלת בבית! והיא כל כך כועסת והוא גם כועס עליה, היא כל כך מיסכנה! והוא דביל! שיגיד תודה בכלל שיש לו איפה לגור! סבתא שלי הביא אותו לעולם ונתנה לו הכל! אבל לא כלום! הוא כפוי טובה!

אז היום בשבת הייתיח עם דודה שלי ושאלתי אותה עם היא יכולה לדבר איתו והיא אמרה מה אני הגיד לו ואני אמרתי לה שבעצם היא והוא אחים כמו שאני ואח שלי אחים! והיא ענתה לי ''שזה נכון אבל אח שלי לא מקלל אותי ולא אומר שאני לא אחותו ומזכיר את זה שיש לי בת עם צרכים מיוחדים...''
ומפה כבר הבנתי שאין עם מי לדבר! אני ממש רוצה שסבתא תהייה שמחה! אני כל כך עצובה בישבילה! למה זה מגיע לה, אני אני שאני רק הנכדה שלה מודה לה על כל מה שהיא עושה לי! אז דוד שלי, זאת אמא שלו ריבונו של עולם! אז נימאס לי ואני רוצה לבוא אני רוצה אני הבת 13 לבוא ולהגיד לו שהוא חתיכת כפוי טובה! אבל האם באמת אני זאת שצריכה לעשות את זה?!


אני שואלת אותכם: מה לעשות?
תודה רבה לעונים. שהיה שבוע טוב :)