הקשרים שלי ושל ההורים שלי לא היה הכי טוב, היינו כמו זרים, הם באמת לא הכירו אותי...
לפני כמה שבועות אני ואמא התחלנו להתקרב וסיפרתי לה המון דברים עליי שבחיים לא חשבתי שאספר.
הייתה לנו תקופה באמת טובה, היינו קרובות ומוחקות עד שכואבת לנו הבטן וזה היה מוזר ולא רגיל, אבל שמחתי.
בזמן האחרון אני לא יכולה לראות אותה..
אני לא יודעת ממה זה נובע, אבל כל דבר הכי קטן שהיא עושה אני מתעצבנת ברמות שאני אחרי זה נגעלת.
בתקופה האחרונה אני עוברת המון ככה שאני כן מוציאה קצת כעס על הסביבה שלי, חברים או משפחה, אבל אני אומרת להם סליחה כשזה לא במקום.
רק לה כל כך קשה לי.
אם היא אומרת לי בוקר/ לילה טוב אני מתעצבנת,
אם היא שואלת אותי דברים או רק מדברת איתי אני מתעצבנת.
אני חושבת שביגלל שסיפרתי לה המון דברים שקרו לי בעבר שיושבים עליי עד היום שאני כועסת על עצמי, אני אולי חושבת שאני מרחמת עליי?
כי באמת קשה לי להסתכל עליה, קשה לי לראות אותה ואם היא רק אומרת לי מילה ישר אני עצבנית בטירוף. אני שונאת את עצמי, וחושבת שאני מזעזעת בגלל החלטות שלקחתי בעבר וכל פעם אחרי שאני צועקת עליה אני נגעלת מעצמי יותר.
בתוך תוכי אני יודעת כמה היא עושה בשבילי, אני מעריכה אותה כל כך ואני כל הזמן חושבת על היום שהיא לא תהיה איתי וזה בכלל מביא לי עצבים ברמה שקשה לי להסתכל עליה כשאני יודעת שהיא לא תהיה לתמיד.
לדבר איתה זה לא אופציה, אני מרגישה עכשיו הכי רחוקה ממנה ואני מתוסכלת.
עובר עליי גם ככה המון וזה רק מפיל אותי יותר.
אני אבודה ולא יודעת מה לעשות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025