פשוט כי הרגשתי צורך לפרוק:
שנים שהתכוננתי לשירות שלי, מגיל מאוד צעיר, בתוך חברה שבאופן כללי יש בה מודעות לשירות צבאי משמעותי ומובחר. תרמתי ועשיתי דברים לפני צבא שהיו אמורים בסופו של דבר לבנות אותי בדיוק לדמות שרציתי שאהיה בצבא - לוחם ומפקד ביחידה מובחרת.
לצערי בגלל המון חוסר מזל ופציעה ברגל, לא התחלתי מסלול ביחידה מובחרת אליה כיוונתי במשך 4 שנים והייתה פסגת השאיפות שלי וכפי שהיה אמור לקרות והגיע לי.
בסופו של דבר התחלתי בגדוד חי"ר, שם החלטתי לעזוב לאחר מספר חודשים בגלל אותה פציעה שחוויתי אך בעיקר בגלל שברון לב עמוק מהתנפצות החלומות שלי, שברון שלא הייתי מוכן אליו.
התגלגלתי להיות תומך לחימה מתוך ראייה כוללת של הסבה לעולם המודיעין ויציאה לקורס קציני מודיעין קרביים. בסופו של דבר, טרם היציאה לקק"צ, הבנתי שאני הולך לקראת תפקיד שאינני שלם איתו, ואני יוצא אליו מהסיבות הלא נכונות (סגירת מעגל עם עולם הלוחמה, להרגיש שעוד עשיתי משהו רציני ותורם, להרגיש וואסח ) ולא מתוך חיבור למהות התפקיד ולעבודה היומיומית אליה אני לא מרגיש מחובר.
לבסוף אני מבין שהשירות הצבאי שלי עומד להישאר כפי שהוא עד השחרור, חייל פשוט במחלקה פשוטה של תומכי לחימה במקום מסוים בזרוע היבשה, אומנם עם אנשים נהדרים שהפכו לאחים שלי - אך ללא תחושת מיצוי, הגשמה וגאווה כפי שחשבתי ורציתי שאחווה בצה"ל. לא נשאר דבר מהחלומות שלי וזה כואב מאוד.
תודה על הקריאה. הרגשתי צורך לפרוק
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025