הי, אני יודע שזה ישמע מוזר, אבל תכלס, אין לי למה לחזור מהבסיס הבייתה, אני אסביר
גדלתי עם משפחה מדהימה, אבל בסביבה חברתית שפחות הייתה הסיגנון שלי, החברה שם התעללו בי חלקית בילדות, מעולם לא נתתי לזה להפריע לי והמשכתי בחיים. הבעיה היא, שגדלתי שונה חברתית, גדלתי לבד.
והגעתי לתיכון, החברה אהבו אותי והיה סבבה, אבל שום דבר לא נשאר, גם כולם היו דתיים ואני פחות, והם הלכו למסגרות בכל הארץ, והם גרים רחוק (התיכון היה פנימיה)
ואז המשפחה שלי עברה לגור בחור בשומרון, אין פה אף אחד שאני מכיר, יש בגיל שלי רק 6 חסרה דוסים, זה חברה שיהנו לשבת סביב מדורה ולצחוק מדיחות של ביינישים, לא עושה לי את זה... ניסיתי כמה פעמים, לא עבד.
אז כבר יותר משנה אני חוזר הבייתה (עוד לפני הגיוס גם הייתה צקופה שהייתי תקוע בבית) ונשבר לי שאני תקוע שם כל פעם חמישי שישי שבת, ואין לי מה לעשות, אני מתחרפן.
אין לי חברים, ליטרלי, אין לי, אין לי עם מי לצאת, או לאן, גם כשאין סגר.
ברמה שזה הרגיש שאני מעדיף להישאר בבסיס, אם גם ככה אני לא עושה כלום בבית, לפחות בבסיס אני לא צריך לכבד ולבוא לתפילות מתוך כבוד להורים.
קיצר, אני לא באמת יודע מה לעשות, אני די תקוע. (וכן ניסיתי חברים בצבא, אבל כולם חיים בקבוצות משלהם, וגרים ממש רחוק וחוץ מפעם ב... לקפוץ אי אפשר ממש לפתח חיי חברה איתם)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות