שובצתי לתפקיד והצו גיוס נדחה, נמצאת בחוסר וודאות מוחלט

היי, קוראים לי נופר, אני בת 18, ולקראת גיוס.
הסיטואציה מורכבת, אנא היו סבלניים, אני זקוקה לעזרתם.
תחילה, הנתונים שלי נמוכים - קב"א: 46, דפ"ר: 30, פרופיל: 96. אני מודעת לכך שהם נמוכים, וזה בסדר גמור מבחינתי.
אני מעוניינת לשרת כג'ובניקית.
כמובן שהיה לי צו ראשון, לאחר מכן הייתי ביום המאה, אך לא קיבלתי מנילה.
קיבלתי צו גיוס ל - 13.7.14, ולאחר מכן הוא נדחה ל - 10.11.14.
האמת, שהוקל עליי, הלחץ ירד.
המצב הכלכלי קשה, ולכן ביקשתי ריאיון אישי עם משקית ת"ש.
סיפרתי לה שאמא שלי מפרנסת יחידה, ההורים גרושים, בנתק עם האב מעל ל 6 שנים, אני מפרנסת את עצמי, אני רוצה וצריכה לשרת קרוב לבית על מנת להקל על אמא שלי.
מעצבן שלמרות ששפכתי את הלב שם, בכיתי, זה לא השפיע עליהם.
לא מעניין אותם בכלל.. אני לא ממציאה, זו המציאות! במקום להתחשב ולבוא לקראתי, מה הבעיה שלהם? אני רוצה לתרום, אבל יחד עם זאת לעזור לה. זקוקה לי, אני לא רואה את עצמי משאירה אותה להתמודד לבד. אין סיכוי. היא זקוקה לי. התעקשתי, שלחתי פקסים, מה לא?? מה אני אמורה לעשות?

אני שוקלת לבקש זימון נוסף, לריאיון אישי, ולוודא שאכן אשרת קרוב לבית, אעשה יומיות, אחרת.. לא יהיה טוב. אני רוצה להוציא גם ת"שים. יש לכם מושג איך?
אני באה בגישה אופטימית, במידה ויתנכלו אליי, אני מתכוונת ביום של הגיוס, לא לעלות לאוטובוס, הרי עדיין לא התגייסתי, אני לא באחריותם. או שיתנו לי את התפקיד שאני רוצה, או שלא אתגייס. פשוט מאוד. ואם צריך אביא אסמכתות, שיעידו על כך שאני זו שהייתי בסדר.
גם ככה אני מתכוונת לדבר עם קבן. שיא החוצפה היא - שהם שיבצו אותי לתפקיד - חיילת במערך הטכני, מבלי לוודא אם אכן אני מעוניינת בו. קראתי עליו, והוא בכלל לא מדבר אליי, הבנתי שהוא בסיס סגור. WTF? הם עד כדי כך אטומים? זה ככ מעצבן!
מה עליי לעשות? באמת שנמאס! אני לא רוצה את התפקיד, רוצה ג'ובניקית.

בנוסף, אין רכב, לאמא שלי אין רישיון,
אני חוסכת לרישיון נהיגה, ומתמודדת בכוחות עצמי. אני לקראת סיום, מחכה לגשת לטסט נוסף. כעיקרון, שילמתי אגרה, אני לומדת נהיגה על גיר רגיל, הילכים כשנה. המורה שלי עבר איתי תקופה ארוכה, הוא אמר לי שהוא העלה את המחיר של השיעור, אבל לי הוא לא יעלה. זה בסדר, נכון?

בעיה נוספת - כרגע נמצאת בתקופה לא קלה.
היעד שלי הוא - רישיון, כפי שהסברתי קודם לכן.
פיטרו אותי מהעבודה בשל אי שביעות רצון של הבוס.
אני בחורה אחראית, חרוצה, חייכנית, מגיע בזמן, מראה נכונות לעבוד, משקיעה..
עבדתי שם שבועיים, הבוס היה מתנכל אליי, בכל פעם מעיר לי, מציק.. לא יכלתי לסבול את היחס, ובלית ברירה המשכתי, אני זקוקה לכסף.
הוא ניגש אליי, ואמר לי שאני לא ממשיכה איתו, ושאני מפוטרת.
לקחתי את זה נורא קשה, בכיתי.. מבחינה נפשית, נשברתי.
ככ התאמצתי.. ההרגשה מזעזעת, נעלבתי, וכעסתי.
החזרתי לו את המדים, ודרשתי שישלם לי משכורת.
הוא אמר שב10 לחודש הוא ישלם.. באסה.
בכל אופן, כרגע אני לא עובדת, מיואשת...
למה זה מגיע לי? באמת שאני לא מבינה.
אין לי כוחות כבר.
למה החיים קשים? אני מתמודדת, אבל יש רגעים שאני מרגישה בשפל.
אני מתלבטת אם להמשיך להילחם, או לוותר.
מצד אחד, חבל לי על כל ההשקעה, הכסף שחסכתי..
מצד שני, מבחינה נפשית ורוחנית - הותשתי.
מה לעשות ?

אני שוקלת לחפש עבודה (שוב), בתקווה שאמצא. יש לכם הצעות?
לא מלצרות - בתי קפה, אולם אירועים.. עבדתי בתחום הזה, לא חוזרת לשם לעולם.
אני אוהבת חיות, בגדים, נעליים, טיפוח, כושר.
להיכנס לקניונים לשאול אם צריכים עובדים בחיוך? או שאדפיס קורות חיים, ואתן בחנויות?

אני חייבת לסגור את הפינות הללו, להיות בראש שקט.

אשמח לתשובות,
תודה רבה רבה לעונים,
בוקר מקסים לכולם (: