קשר חד צדדי בחברות, עד כמה זה תקין?

חברה הכי טובה שלי (דנה) ואני מכירות מגיל הגן למדנו יחד ביסודי וככל שהשנים עברו היחסים שלנו התחזקו עד שהפכנו לbff סטייל.
אחרי כ5/6 שנות חברות ולקראת סוף התיכון הקשר של דנה ושל חברה טובה שלה (בר) מהעבר הרחוק חודש והתהדק פתאום, במקביל לקשר איתי.
ואנחנו באמת מרימות ומפרגנות אחת לשנייה כך שזרמתי עם האופציה ולא לחצתי או קנאתי.
חשוב לציין שבעוד שעם דנה יש לי קשר קרוב ומשוחרר לחלוטין, עם בר זה פחות טבעי וזורם ומשום שכך, אני מבלה איתה רק ביחד עם דנה, ניתן לומר שאני חברה של בר רק בעקבות הקשר שלי עם דנה.
עם הזמן שמתי לב שהקשר של בר ודנה מתהדק יותר ויותר ולפעמים אף בא על חשבוני, לדוגמא: למרות שקבענו לצאת לסרט כמה ימים מראש דנה מודיעה לי כמה שעות לפני זמן היציאה שהיא יצאה עם בר לריצה ונדחה את הסרט לזמן אחר.
דוגמא נוספת: הן סגרו חופשה בחול בלי ששאלו אותי אם אני רוצה לבוא גם, (רק אחרי שסגרו הציעו לי) מיותר לציין שהן גם לא טרחו לעדכן אותי בכך אלא רק אחרי ששאלתי ישירות לגבי הבירור שלהן בנושא.
התגברתי על הקנאה המסוימת שהייתה בי לא כי הן טסות ואני לא, אלא כי זה היה טבעי להן לגמרי לטוס בלעדי, וישבתי ועזרתי להן עם דילים שווים, קופונים ועוד.

תמיד כשאני מבלה עם דנה אני רואה כי היא בקשר רציף בווצאפ עם בר, השיח שלה כל כך זורם וטבעי והן מדברות המוון 24/7 כולל עדכונים שוטפים. ואני מרגישה שבהודעות שלי לדנה היא אדישה יותר ופחות אקטיבית משמעותית.


באיזשהי נקודה פתאום שמתי לב כי רק אני יוזמת ויוצרת את המפגשים שלנו, תקראו לי חולת נפש אבל לא אכפת לי, לא היססתי הרבה ופשוט גללתי בצאט שלנו בוואצאפ כדי לראות מי היוזמת, גיליתי משהו שהייתי בשוק ממנו, היחס של הפניות שלה הוא 3/15!! כלומר על כל 3 פניות/הצעות למפגשים שלה, יש 15 שלי.
זה לא הגיוני ממה שראיתי כבחברות שוויונית והדדית עד שנפתחו לי העיניים.

בנוסף קרה הרבה פעמים שסיכמנו להיפגש/לצאת והיא דחתה את הפגישות או ביטלה אותם מכל מיני סיבות שלדעתי לא מספיק רציניות כמו: הדירה שלי מבולגנת.

אני באופי שלי נמצאת רק בסביבה שעושה לי טוב, רק ליד אנשים שמבינים אותי ומכילים אותי כמו שאני.
לכן אני תוהה ממש לגבי החברות הזו..

דנה מכירה אותי יותר מאינספור אנשים, אנחנו אוהבות את אותם דברים, אותם דברים מעניינים אותנו, וגם איפה שאנחנו שונות, יש איזשהו חיבור במוחות שלנו, עד שהכל הופך למצחיק.
אנחנו מצחיקות רצח אחת את השנייה, היא גרה קרוב אלי, אנחנו כנות זו עם זו (חוץ מהתחושה הזאת שלי שאין לי אומץ לשתף) יש לנו דיונים סוערים ומעניינים, היא חכמה, היא כייפית ווכיף לי לבלות איתה, אני יכולה גם שעות וימים ברצף, ואנחנו לא רבות או מנתקות קשרים, אנחנו מרימות אחת לשנייה, שמחות אחת בשביל השנייה ונהנות.

היא החברה היחידה שלי, אם אני מנתקת איתה קשר אין לי עם מי להיות! היא החברה היחידה שלי שכיף לי איתה ככה.
אני מכירה הרבה אנשים אבל כולם ידידים שלי ולא יותר
ואני אדם חברותי ומוחצן.

מה לעשות?? אני באמת תוהה וזה מטריד אותי הרבה זמן!
אשמח לתשובות!! תודה אהובים!