הוא לא מוצא את עצמו בחיים. איך לעזור לו?

אחי הבכור לא מוצא את עצמו בחיים. הוא תקוע מבחינה חברתית / נפשית / תעסוקתית, איך לעזור לו?
אנחנו במשפחה שלושה אחים והוא הבכור (בן 26). הוא סובל מכמה בעיות רפואיות שלא נפרט פה אבל הן מקשות קצת על ההתנהלות שלו בחיים, בכל מקרה זה לא הנקודה אבל היה חשוב לי לציין את זה. כשסיים את התיכון לא עשה צבא בגלל זה (גם לא שירות לאומי) ואיכשהו הגיע למשהו שלא היה צריך להגיע אליו כ"כ מוקדם, וזה תואר במשפטים. הוא סבל בתואר מאוד ולא נהנה ממה שלמד וכרגע יש לו תואר שהוא לא עושה איתו כלום; הוא כבר כמה שנים עובד בעבודה שלא קשורה בכלל לתואר שלו ועם הזמן הוא מרגיש תחושת מיצוי ממנה (שזה הגיוני ומובן...). הוא מרגיש שאין לו בחיים משהו שמלהיב אותו, איזשהו תחום מקצועי שיעניין אותו לעבוד בו ושממש תהיה לו תשוקה אליו. וחוץ מזה גם חברתית הוא לא מוצא את עצמו כי הוא בן אדם מופנם ושקט; הוא מרגיש חסר יכולות חברתיות, לא יודע להתנהג עם אנשים. אני רואה אותו ואני יודע שהוא מפחד המון, והפחדים עוצרים אותו מלהתקדם. כל מה שכתבתי למעלה משתלבים עם הבעיות הרפואיות שלו שמקשות עליו עוד יותר; הוא מרגיש שעד שיש לו כוח לעשות שינוי, אז המצב הרפואי שלו מקשה עליו להתמיד.
בכל מקרה, הוא מדאיג אותי. אני רואה אותו נכנס לאיזשהו דיכאון מהמצב שהגיע אליו: הוא לא יודע מה יעשה בחייו מבחינה מקצועית או אם יסתדר זוגית (לא היו לו מערכות יחסים), בגדול - הוא לא מוצא את עצמו בחיים האלה. הצעתי לו לחפש תחום מקצועי שיעניין אותו; לחשוב על קורסים מקצועיים שיש באינטרנט, בטח עכשיו בתקופת הקורונה, לנסות לחפש ולבדוק מה מלהיב אותו ושיימצא משהו שיעשה לו טוב. אבל אני חושב שהרבה ממנו עסוק בפחדים והשדים בראש שלו קצת השתלטו עליו יותר מדי. הראייה שלו פסימית מדי ואני לא בטוח איך הוא יעשה צעד בחיים למקום בו מרגיש טוב יותר? בכל מקרה, חשוב לי לציין שהוא נפגש כבר שנה ויותר עם פסיכולוגית, אבל הוא לא מרגיש שיש איזשהו שיפור ניכר. אני לא יודע אם הוא באמת יישמע לעצות שנתתי לו ויעשה משהו, אני בעיקר חושש שימשיך לשקוע במחשבות... אני יודע שזה לא פשוט ואין פתרון קל. אבל עדיין אשמח לשמוע מה יש לכם לומר בנושא, אולי תראו דברים שאני לא רואה שיוכלו לקדם אותו למקום טוב יותר. תודה רבה!