מאז שאני זוכרת את עצמי , לא הלך לי מצוין בקשרים חברתיים. מהגן כבר הייתי כל כך ביישנית ולא יכולתי להסתכל לאנשים בעיניים ותמיד הלכתי עם ראש מורכן ברחוב.. זה גלש ליסודי שסבלתי התעללויות מ"חברה הכי טובה שלי" נתתי לה פשוט להרביץ לי ולהעליב אותי עד שנהיה פיצוץ בנינו וריב של שנים. נהייתי חברה הכי טובה של ילדה עם הרבה בטחון עצמי ובזכותה הצלחתי להרים את הראש ולקבל קצת כוח- עדיין הייתי חסרת בטחון אבל לא בצורה מוקצנת כמו קודם. לא היו לי הרבה חברים בתיכון מפני שלא ידעתי איך להתבלט ולצערי הרב התגלגלתי אל חבורת השקטות והמתחבאות- זה כל כך לא התאים לי שהן עשו הכל כדי שלא יראו אותן ולא הגיעו לטיולים ככה שלי לא הייתה ברירה..הן לא היו חברות בכלל והרגשתי שאני איתן כי אין ברירה- פשוט נהיה לי שם של מנודה חנונית ועד שהחלטתי קצת להנות ולהתבלט טיפה נוצר לי שם של זונה פרוצה למרות שהייתי בסדר עם כולם ולא הזקתי לאף אחד.. כל תקופת התיכון עם שם רע וסבלתי מזה ביותר - נכנסתי לדיכאון נפשי ולרצון לעשות דברים רעים (מקווה שהבנתם)
בקיצור אני מאושרת שאני הולכת להתחיל פרק חדש בחיי - הצבא
ואני מתה להכיר חברות חדשות אבל אני גם חוששת שאפשל איתן..
חשוב לציין שאני ילדה כל כך חייכנית (אני לא בנאדם עצוב שמונע מאנשים להתקרב אליו.)
אני לא יודעת בדיוק מהי הבעיה בי ואני מאוד מפחדת שאסבול גם בצבא וארגיש בצד ובודדה. כי ברגע שאני רואה מישהי שתופסת את כל התשומת לב והבמה - אני ישר לוקחת צעד הצידה ובוחרת לא להתבלט למרות שאני רוצה.
אני חייבת חברים לפחות בצבא.. להרגיש נאהבת וסוף סוף שיהיו לי חברות
אני חוששת שהרושם הראשוני שלי יהיה גרוע ! בבקשה תסבירו לי איך להתנהג - מה לא לעשות ומה כן לעשות מה להגיד ומה לא. אני לא רוצה לסבול בצבא!! תודה רבה מראש לעונים ♥
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות