אני ובן הזוג שלי יחד כבר שנתיים - עם פרידה של ארבעה חודשים באמצע בגללי. אנחנו רוצים להתחתן בקרוב ולהפתעתי אני חושבת שאני לא מוכנה לזה.
אני לא מרגישה געגוע אליו כשהוא לא נמצא.
לפעמים לא קשה לי לא לענות לו או לדבר איתו מאוחר יותר.
אני מרגישה שהתרגלתי אליו או שאני חושבת שהוא התרגל אליי והתנהג כלפיי כמובן מאליו- שברור שאני אבוא אליו והוא לא אליי וברור שאני אוותר על זמן הלימודים שלי כדי להיות איתו וזה גרם לי איפה להתרחק ולתת לו ״להלחם יותר״ על להיות איתי.
אני חושבת שאם ניפרד זה לא יהיה לי קשה ואני בספק אם אפילו אבכה.
אני לא יודעת מה קורה לי ואולי זה בגלל שאנחנו פתאום מקדמים את היחסים שלנו לנשואים.
אני מרגישה שהוא בחור טוב ממש אבל קשה לי לראות איתו עתיד בהיר כי אני לא באמת יודעת מה יהיה אחרי שנתחתן- שהרי רק אחרי שגרים יחד/ מתחתנים באמת מכירים את בן הזוג.
אני בדילמה עם עצמי ואני מרגישה אדישה באופן שלא מתאים לי בכלל.
אני כל כך השקעתי במערכת יחסים שלנו ואני לא מבינה איך למרות ההשקעה אני מרגישה שאני יכולה בשנייה לוותר על הכל.
אשמח לעצות למה זה קורה ואם אפשר לטפל בזה..
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025