אני מפחדת ומרגישה מאוימת רע לי

אני וההורים שלי מהולם לא הסתדרנו אבל בקרונה זה ממש התעצם ועברתי לאחרונה תקופה קשה ומבלבלת. בו נגיד שאני האחות הפחות האהובה במשפחה ואני גם לא טובה בכלום אני פשוט גרועה בכל מה שאני עושה ההורים שלמ תמיד מזלזלים בי וכמעט אף פעם הם לא מראים אליי חיבה. יש לי שני אחים והם כל הזמן משחקים בפיפא וכל השטיות האלה ומשום מה קשה לי לשמוע רעש אני לא יודעת הלמה אבל זה מכניס אותי לסטרס והמשפחה שלי חושבת שאני סתם רוצה שיהיה כל הזמן שקט זה מגיע למצבים שעשרים וארבע שבע הם משחקים בשטיות שלהם וצועקים עם חברים שלהם אני לא מסוגלת לשמוע צעקות וזה מלחיץ אותי וחוץ מזה יש לי גם הפרעת קשב ככה שכל דבר שקורה בבית בשמן שאני לומדת מפריע לי לריכוז ומוציא אותי מריכוז תוך שנייה וזה פוגע לי בציונים ובמבחנים. כל הזמן אני צריכה להתקשר אליהם ולחםור להם שיהיו בשקט וככה כל השיעורים שלי נהרסים ואני נפגעת בצורה הלימודית. בנוסף לכך ברגע שהם מבקשים שקט אני משתתקת ישר כי אני יודעת איך זה להרגיש ככה אתמול לדוגמה אבא שלי צעק עליי וקילל אותי שאני אנמיך את הטלוויזיה והנמכתי בלי לחשוב פעמיים עכשו בשתיים עשרה בלילה ביקשתי מאח שלי שיהיה יותר בשקט כי אני רוצה זמן לעצמי אחרי שכל היום למדתי במיוחד שיש לי בגרות בקרוב והוא המשיך בשלו עם הצעקות שלו ואז כבר הרמתי את הטונים ואמרתי לו שיפסיק וההורים שלי ישנים עם דלת פתוחה וזה העיר את אבא שלי שביקשתי מאח שלי להיות בשקט ואבא שלי התחיל לקלל אותי ״יבת שרמוטה זונות״ ״תמותי כבר״ ״תעופי מהבית״ ״אני אעשה לך את המוות היום ואת לא תשני בלילה״ ועוד כל מיני משפטים שאני אחדוך מכם למרות שאני רגילה לזה כבר שאני אפילו לא בוכה יותר מזה. החלק הכי מעצבן זה שאני מבקשת לא שמים עליי אבל שהם מבקשים אני תמיד אעשה ועוד אחר כך הם מתפלאים למה אני לא עוזרת בבית, אני לא רוצה לעזור בבית שמתייחסים אליי ככה שלא שמים על מה שאני אומרת, שמקללים אותי, שמשתמשים באלימות, שלא אכפת להם ממני ומהרגשות שלי. פשוט רע לי ואין לי למי לפנות, ועזבו את זה הם דואגים ללכת לשכנים ולהגיד להם שהצעקות זה בגללי ובגלל שאני בעייתית הם בכלל לא רואים את התמונה המלאה. עם זאת הם התרגלו שכל פעם שיש ריב אני נוסעת לסבא וסבתא שלי, כל העניין הזה מבלבל אותי אני רוצה לגור ליד חברים שלי אבל ההורים שלי גורמים לי לסבל ומשגעים אותי אני בסך הכל רוצה בית רגוע עם אנרגיה טובה שאני אוכל לגור בו וללמוד בו בלי קללות ומכות אני בסך הכל רוצה חיים רגילים למה זה צריך להיות כל כך מסובך שאני אגור עם אנשים שאוהבים אותי ומעריכים אותי על מה שאני ולא מנסים להשוות אותי לכל העולם ולהוריד לי את הביטחון. אני כל כך עצובה וכבר כמה פעמים חשבתי לסיים עם זה אפילו הייתה ארוחת שישי אחת שלא הסכמתי לרדת לשבת איתם כי חתכתי את הרגליים שלי כי כבר רציתי לסיים עם זה, הם בכלל לא התעניינו בי הם אמרו שאני רוצה צומי הם לא מבינים שחסר לי חום ואהבה ובית רגוע. למה אנשים שלא ראויים להיות הורים מביאים ילדים לעולם אני אשכרה לא מבינה את השנאה הזאת כלפיי ודרך אגב אם הגישה שלהם הייתה אליי שונה הם לא יודעים כמה שהייתי עוזרת להם ועושה כל מה שהם מבקשים אבל ברגע שהם אנטי עליי זה פוט מתיש. אני מרגישה מאוימת בבית הזה כבר כמה פעמים שברו חי את הדלת ואני כל לילה צריכה לנעול את הדלת כדי להרגיש בטוחה, למה דווקא במקום שאני הכי אמורה להרגיש בטוחה אני מרגישה כל כך רע. מרוב השנאה שלהם כלפיי כל מה שאני אעשה הוא לא יהיה בסדר והם נותנים לאח שלי לגיטימציה גם להתנהג אליי ככה וזה הגיע למצב שהוא פירק אותי במכות (הוא בן 14 ) והוא יותר חזק ממני פיזית וכבר הרגשתי שבורה נמאס לי שהם משתפים את כולם ימוציאים אותי מכשפה ליד כולם אני בסך הכל רוצה שיהיו להם חיים טובים ושיהיה שלום בית נמאס לי כבר פניתי לער׳׳ן והם לא הצליחו לעזור לי פניתי לסה״ר וגם להם לא היה איך לעזור לי אני פשוט רוצה לחיות חיים נורמלים בלי סיבוכים פשוט די. לסיכום אני מרגישה שחזרתי פה על המון דברים אבל פשוט כתבתי את מה שישב על ליבי ואני רק רוצה מקום שאני ארגיש בו בטוחה אשמח שתעזרו לי ופנימיה זה לא אופציה