אני בחורה בת 28 הייתי בקשר עם מישהו בגילי למשך כמה חודשים.
זה מישהו שהכרתי במסגרת העבודה לפני כשנתיים, בשנה הראשונה התחברנו ממש ונהיינו חברים טובים מדברים כמעט כל יום, הרגשתי שיש אהבה לא היה בינינו משהו אינטימי חוץ מנישקות וחיבוקים. כולם בעבודה ראו את האהבה הזו באוויר ולפתע הכל נעצר כמו חלום בלתי צפוי
ממש כמו גוסטינג.
הוא הלך לעבוד בסניף אחר בעיר אחרת ואז התרחק אני גם התרחקתי כאילו לא היה כלום.
ידעתי מאנשים קרובים אליו שהוא בקשר עם בנות אחרות לא נתקעתי עליו והמשכתי הלאה, הכרתי כמה בחורים ועם אחד מהם הקשר נמשך 4 חודשים אבל משום מה זה לא הסתדר בינינו ונפרדנו לפני כמה חודשים הוא התחיל לשלוח לי הודעות שהוא מתגעגע ורוצה אותי בחזרה גרם לי להרגיש שהוא שוב אוהב אותי אז לא סירבתי, דיברנו קצת ואז again אותו הקטע. אבל הפעם אני הפסקתי לדבר לפניו כי לא ראיתי התעיינות מצידו היה קר, מסנן ומתחמק ממני. אז החלטתי שאני משחררת את עצמי מהטמטום הזה וחבל לי על הזמן.
לא אמרתי מילה ופשוט נעלמתי
והוא גם לא דיבר וככה הכל נגמר בשקט מוחלט!
משהו הזוי
לא בקטע מתנשא אבל אני בחורה עם ביטחון עצמי גבוה, מעריכה את עצמי מאוד יפה חכמה, עצמאית ובאמת שלא חסר לי שום דבר ויש לי מחזרים זה לא שרק הוא מרכז חיי.
אני לא רוצה אותו בכלל וירד לי ממנו אני מאשימה את עצמי על איך שנתתי לעצמי להיות עם בחור מבולבל מתנשא.
השאלה היא למה אתם גברים כשמחליטים להפסיק קשר עם מישהי (בלי סיבה) אתם חוזרים אליה ומשחקים משחקים?אגו ושטיות כאילו?
למה לתת למישהי להרגיש בשמיים ופתאום לזרוק אותה ככה מבלי לומר מילה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות