ערב טוב, נער בן 17 (מאתמול!) מהצפון
מרגיש שאין לי חברים אמיתיים. בכלל.
עד התיכון היו לי די הרבה חברים, אבל הגעתי לתיכון חדש בעיר בכיתה י' והייתי צריך להכיר אנשים מההתחלה.. די התביישתי והכל ויצא שעד כיתה יב בערך היה לי רק חבר אחד שגם לא היינו מבלים אחרי בית ספר או משהו אבל מדברים וזה בבית ספר.
ממש בתחילת השנה הנוכחית נפתחתי לכמה אנשים והרגשתי איתם בנוח - וכשאני מרגיש בנוח אני זורם, מצחיק ומושך אנשים.. הכרתי כמה חבר'ה והתחלנו לבלות ואני באמת נהנה איתם והכל אבל אני מרגיש שהם לא באמת אוהבים אותי או אכפת להם ממני.
יש לכל אחד מהם עוד אלף חברים חוץ ממני ולי יש רק אותם. הם כל יום יוצאים מבלים ואיתי אולי פעם בשבוע ואני תמיד מרגיש שהם הרבה יותר נהנים ביציאות עם אחרים. בסוף יום הלימודים אני אומר להם ביי והולך לבד הביתה ואז רואה אותם הולכים בקבוצה ענקית עם עוד איזה עשרה בנים לשחק כדורסל אחרי הצהריים. משהו נותן לי תחושה שאני החבר הפחות טוב שלהם ושהם לא באמת רוצים או צריכים אותי וזה פשוט מבאס אותי ברמה שאני חושב כל היום שאין לי באמת למי לפנות ולפרוק, שאין לי את ה"חבר הטוב" הזה..
לצערי אין לי בטחון לשחק כדורסל או לצאת עם עוד איזה עשרה חבר'ה אחרים שאני לא כזה מכיר, אני ישר מכניס את עצמי לסרטים שאני לא קשור והכל אז להצטרף ולהכיר עוד אנשים לצערי לא אפשרי (במיוחד עם הקורונה שדפקה לי כל דבר חברתי שיכולתי עוד לעשות עד הצבא).
סתם רציתי לפרוק :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות