היא האהבה הראשונה שלי. היינו יחד שנה וחצי שהיו הכי מאושרות בחיים שלי. פרחנו יחד, עזרנו אחד לשנייה בהמון קשיים, אהבנו אהבה עיוורת בזוגיות מאוד אינטנסיבית. (נפגשנו כל רגע שהיה לנו, ובימים שלא היינו עושים וידאו שעות על גבי שעות, בקיצור שנה וחצי שהרגישו כמו 3). ביום האחרון של הסגר השני (לפני חודשיים וחצי) היא נפרדה ממני אחרי שאמרה לי שהיא בימים האחרונים מרגישה שונה וכבר לא אוהבת אותי אותו הדבר, וכשלא בטוחים לא נשארים. נשבר לי הלב, בחיים לא הרגשתי כזה חור. הוא נשבר עוד יותר אחרי שגיליתי ששבועיים אחרי הפרידה היא התחילה לצאת עם מכר שלי, עד כדי כך הייתי חסר משמעות בחיים שלה שככ קל לדלג עליי?. עד עכשיו הם עדיין ביחד, ברור לי שכבר לא נחזור . אבל אני ככ אוהב אותה, עברו חודשיים וחצי ואני לא מצליח להוציא אותה מהראש שלי. בחיים לא הרגשתי ככ שייך וככ אהוב כמו שהיה איתה, רק רציתי שיהיה לה הכי טוב שאפשר ולהפוך אותה למאושרת, וגם היא כלפיי. אני אפילו לא יודע לשים את האצבע על מה גרם לזה להתפרק כי לא היו בנינו מחלוקות והיינו בזוגיות מאוד תקשורתית שמדברים על הכל. איך להתחיל לשכוח ממנה? ניסיתי הכל.. לצאת, תחביבים, למחוק אותה ולחסום מכל מדיה אפשרית. אבל היא עדיין שם, אני מתעורר איתה בבוקר ונרדם איתה בערב בתוך הראש שלי, ורק רוצה אותה לידי. אני לא מאמין שהיא אוהבת אותו כמו שהיא אהבה אותי, פשוט אין מצב . מה לעשות? איך להתקדם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות