היי,
בתחילת משבר הקורונה הרגשתי די בודדה וגם קצת משועממת.
אז כמו רבים נרשמתי לאפליקציות הכרויות (בלי ציפיה מסויימת), וכנגד כל הסיכויים הכרתי שם את בן זוגי הנוכחי.
בחור זהב,כאילו כל מה שאי פעם דמיינתי ורציתי בבן זוג פשוט נמצא בו.
ואנחנו אוהבים אחד את השנייה מאוד.
עכשיו לפעמים אני סתם חושבת לעצמי שלמרות שאני מרגישה ברת מזל שהכרתי אותו,הדרך שבה הכרנו קצת מבאסת אותי.
כאילו,כשישאלו אותי ״איך הכרת את הבן זוג שלך״? ואני אענה ״אה באפליקציה״,זה פשוט מבאס בעיניי.
ואילו שיגידו שאין ממש הבדל בין אפליקצית הכרויות לבין פייסבוק/אינסטגרם וכ׳ו,אני מסכימה אתכם אבל עדיין.
נכון שתכלס אפשר פשוט לומר שהכרנו במקום אחר וזהו,אבל זו פחות אני.
אני משערת שאני אולי יוצאת קצת קטנונית ,כי הכל ממש בסדר,אבל זו פשוט האפשרות היחידה שלי לפרוק ולשתף.
כאילו,אני מרגישה שמצאתי את אהבת חיי,ולחשוב פתאום שאם לא הייתי מתחברת לאפליקציה הזו בכלל לא היינו מכירים,זה איכשהו מצליח לערער אותי ולפגום בחוויה של ההכרות בינינו.
החיים הם לא סרט קומדיה רומנטית (וטוב שכך) אבל למה לעזאזל לא יכלנו להכיר בתור לסופר או משהו?
אני יכולה לומר לו את כל זה,אבל יש לי תחושה שזה יבאס אותו שאני מרגישה ככה.
ולא בא לי להוריד אותו.
אבל איך מתגברים על התחושה הזו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025