מה שיש לי זה חברים או לא?

רוב החברים שיש לי או בעצם כולם
זה חברים שיש לי שעוזרים לי זה סביב בעיה שאני סובל ממנה ocd
הייתי במסגרת שמתאימה לאנשים עם בעיה כז א ת והעיפו אותי משם
ומאז אני גר לבד
הכרתי אנשים באמת בצורה ניסית שלקחו אותי טרמפים ליווי אותי לפעמים שפחדתי ללכת למקומות מסוימים לבד והם המשיכו לדבר איתי ולהיות חברים אבל
בעבר הם כן הזמינו אותי לצאת איתם לדבר איתם ואחרי שהם קלטו שאצלי הocd מתבטא בכל מיני טקסים שבגללם אני לפעמים לוקח לי זמן להתארגן וכו הם הפסיקו לקרוא לי אבל אם אני צריך עזרה הםעוזרים לי..
אני מנסה לרמוז שאני רוצה לשבת איתם אבל הם מתחמקים ואני מרגיש שזה בגלל זה..
אין לי ספק שהם חברים אבל הרגשה הזאת שהם רק, עוזרים לי וחבר אמיתי זה אחד שרוצה לצאת איתך שרוצה להיות בקרבתך... ואני מרגיש הרבה פחד להכביד עליהם...
והרגשה של חבר חסרה לי..
יש גם המון בחורי ישיבה שעזרו לי אבל הם באו בשביל לגלוש באינטרנט אצלי.. וחלקם הייתי צריך ממש לרמוז, להם שאני עייף ולפעמים נמאס לי שהם נתקעים אצלי בבית עד מאוחר... ולפעמים אני רוצה להיות לבד.. לפעמים אבל עצם הרגשה שהם מתקשרים ורוצים לבוא אלי עושה לי טוב אבל אני מרגיש שזה בגלל הטלפון..
והיתה סיטואציה שראיתי שניאנשים ובנות מדברים והייתי ממש, קרוב 40 דקות ואחרי 40 דקות הם אמרו אנחנו רואים שאתה רוצה לדבר ולשמוע דבר איתנו ושפכתי להם הכול הם התרגש ו אמרו אני לא אהיה לבד הם יצאו איתי אבל למחרת באו ראו שיש, לי את הטקסים וכנראה נרתעו אמרו שיתקשרו ולא חזרו אלי...
וממש התאכזבתי... יש לא אולי חבר אחד אמיתי ואיתו אני נלחם כל רגע בocd שהוא לא ישים לב וירתע וזה לא פשוט לי...ואני מתלבט אם לספר ולהסתיר ואם זה בסדר

הפיסכלוג שלי אמר לי שקשר מתוך רחמים ועזרה בחיים לא ילך לכיוון טוב למרות שהיה לי קשר אפילו רומנטי קצת מזה...
מכירים מישהו שמצא חבר שהכיל אותו ואת כל הבעיות שלו?

היום אני במצב יותר טוב
אבל אני מרגיש שבעיר שלי הרבה אנשים באפליקציות היכרות שמעו שאני ככה וככהה וחלק גם ראו את הטקסים והמוזריות ומרגיש ממש שהשם שלי הלך...חושב לעבור עיר אבל מצד שני יש ליםה הרבה אנשים שהכרתי ומפחיד אותי לעבור למקום חדש..
היכרות וקשרים תופסים אצלי הרבה מקום בחיים...