היי,
יש לי חבר כבר שנה וחצי.
בהתחלה זה היה הכי מרגש בעולם והרגשתי שאני יכולה לראות אותנו מתחתנים אפילו (מה שהיה לי קשה להרגיש עם בני זוג קודמים) ואני עדיין אוהבת אותו מאוד.
בתקופת הקורונה כבר לא כזה פשוט לצאת ואין כל כך לאן אז אני באמת לא זוכרת את הפעם האחרונה שיצאנו ביחד לאנשהו.
הפעם האחרונה שהיינו בחופשה ביחד היתה לפני יותר משנה, ואני אפילו לא מדברת על לצאת לחופשה אלא אנחנו גם לא יכולים נגיד לצאת לסרט או משהו והדבר הכי טוב שאנחנו עושים ביחד זה נוסעים לקחת טייק אוויי לאכול וחוזרים לבית.
ואני מרגישה שאנחנו כבר נפגשים ופשוט שוכבים, לפעמים רואים קצת טלוויזיה והולכים לישון. שמתי לב שכשאני חושבת עליו אני ישר חושבת על סקס, כבר אין לי חוויות איתו שהן לא פשוט לשכב ומרגיש לי שאם לא היינו עושים סקס לא היה בינינו כלום.
אני אציין שלדעתי חלק גדול מזה זה בגלל ששכבנו מהרגע שהתחלנו לצאת (אפילו קצת לפני שממש נהיינו ביחד) ואף פעם לא היתה לנו זוגיות בלי סקס, עם מתח מיני ואהבה וציפיה לגעת אחד בשני. אז זה פחות הפריע לי אבל כל יום אני מתחרטת יותר ויותר ומתגעגעת למערכת יחסים עם קצת יותר תמימות ושסקס לא כל כך זמין בה.
אני לא יודעת מה לעשות כדי להציל את היחסים שלנו. אני כותבת את זה בכאב גדול ואני באמת מתחילה לפחד שאין בינינו שום דבר חוץ מזה ושאני רק חושבת שאני מאוהבת בו כי אני כל כך מסנוורת מהסקס בינינו.
איך אני יכולה לעזור לזוגיות שלנו? איך להרגיש את התמימות הזאת שפספסנו כל כך? איך לחזור לחשוב עליו כבן אדם ולא רק כסקס? ממש קשה לי כבר ככה
תודה רבה לכל מי שעונה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות