אני עד היום לא מצליח להפסיק לחשוב עליה, מרגיש פספוס. איך להתמודד?

טוב האמת שאני לא נוטה לשתף ברשתות חברתיות/אנשים שלא קרובים אליי דברים שקשורים אליי וזה ממש לא אופייני לי, אבל האמת הרגשתי צורך עז להוציא את זה ואשמח לעצתכם.

הייתי בזוגיות עם מישהי במשך שלוש שנים בתקופת הצבא וקצת לפני,הכל האמת היה באמת מדהים- אהבה,תשוקה,חיבור,געגוע עז וכל מה שאפשר לבקש בקשר זוגי, כמובן שזה היה הרגשה לשתי הכיוונים.
הייתי מאוהב בה כל יום מחדש, פייטרית ומודל לחיקוי שלי,זה קצת מוזר להגיד את זה אבל זה באמת נכון... הייתי מוכן לחצות עולמות בשבילה .. חויינו חוויות באמת טובות ביחד,הכרנו משפחות,הייתי אוהב אפילו ללכת לשבת עם המשפחה שלה כי הרגשתי הכי כיף בעולם. מה לא עושים בשביל אדם שאוהבים,אבל באמת?
לקראת סוף הקשר היינו רבים הרבה, והיום אני יכול להגיד שגרמתי לה ללכת ממני,ובצדק, הייתי הרבה פעמים רב איתה סתם וקרזיונר בלי סיבה מוצדקת. הפרידה הייתה בשבילי יחסית ארוכה(כחודש) כי זה היה מעין הפסקה כזאת שהיינו כן מדברים אבל שלא עיכלתי אותה,בחלוף הזמן הבנתי כמה אני מתגעגע אלייה ורוצה אותה, אך היא לא רצתה להמשיך יותר. וזה לא היה נושא לדיון.
מאותו יום ליבי התמוגג ונשבר למשך תקופה ארוכה,אני מחזיק מעצמי גבר אמיתי .אבל לא אשקר שלא הפסקתי לבכות זמן רב מעבר לכמה שהתחננתי אלייה שאני רוצה אותה,יותר מכל,הבנתי באמת שאיבדתי אותה.
הזמן לא עצר מלכת - כל אחד בחיים בדרכו שלו, הספקתי לראות עולם,לחוות,להנות, להתרגש ואפילו אני נמצא בזוגיות נוספת ,אני יודע שזה לא פייר לבת זוג שלי וזה לא מגיע לה,אבל גם את הבת זוג שלי אני מאוד אוהב- אהבה יותר בוגרת וכנה והיא באמת אוהבת אותי ותעשה הכל בשבילי.
הבעיה שאני לא מפסיק לחשוב עלייה, אולי זה רק התחושת פספוס, אבל אני מרגיש שעד היום מתגעגע אלייה,אני באמת מרגיש שיש לי רגשות ענקיים עד היום אלייה שאני פשוט דוחק אותם כל יום מחדש ,אני חושב עלייה הרבה ועבר 6 שנים ולא דיברנו מילה מאז אותו שיחת פרידה, 6 שנים והלב לא מסוגל לשחרר.
היום אני לא יודע עלייה הרבה, אני נלחם בעצמי שלא לחפש אבל אני יודע שהיא בזוגיות ארוכה.. אני לא יודע איך להפסיק לחשוב עלייה אחרי כלכך הרבה זמן וזה מתסכל אותי,אני לא מרגיש שזה מגיע לי,אבל אין יום שלא רוצה להתעורר מהחלום והיא ותהיה שם.