מאז הקורונה מרגיש מדוכא, אין מוטיבציה לכלום ואני מפחד שלא אגשים את החלומות שלי

אני הולך עכשיו לספר לכם את הצרות שלי בחיים. הגעתי למסקנה שזהו, אני חייב לעשות עם זה משהו ולהעזר בחוכמת ההמונים .זה הולך להיות צעד קטן אשר יוביל לגדולה. אני בטוח שבסופו של דבר אצא מהמצב אליו נקלעתי באמת שאני מאמין ויש בי תקווה . נתחיל מזה שביחס לאנשים הסובבים אותי אני בא מבית שמצבו הכלכלי הוא טוב גם בתקופה כזאת ברוך ה' ובזמן שכל חברי הסובבים אותי חושבים שאני מקבל הכל ושאני מאושר הם לא יודעים שמבפנים אני פשוט ריקני . לפני הקורונה הייתי תלמיד מדהים היה לי המון מוטיבציה והייתי מעשיר את הידע שלי בתחום אליו אני מתחבר על מנת להצליח בעתיד אני לומד במגמה מאוד יקרותית ואני מאמין שהיא תעזור לי לבסס את העתיד שלי אבל כשהתחילה הלמידה מרחוק לא עמדתי בזה ועם החזרה ללימודים צברתי פערים עצומים בלימודים ואני פשוט כ,
ל יום משחק במחשב ופה ושם מנסה להשלים פערים בלימודים ופשוט זה לא הולך , לא הולך !!! אם יעיפו אותי מהמגמה אני אהיה בדיכאון לבד וכל זה בגלל הקורונה אין לי מוטיבציה להעשיר את הידע שלי כמו פעם ואני כל הזמן מתייסר עם עצמי בוכה בלילות עד כמה שהחיים שלי ארורים אפילו שיש אנשים שסובלים הרבה יותר ממני אם להיות כנה ויכול להיות שאני סתם בכיין לא יודע. עוד בעיה שיש אצלי היא בעיה אשר נפוצה בקרב הרבה בני גילי והיא "בנות" עוד לפני הקורונה הקשר שלי עם בנות היה כל כך זוועתי גם אם ניסיתי לדבר אם מישהי לא יצא מי זה כלום ואני לא מדבר על קשר זוגי רק על ידידות. לכל החברים שלי הולך עם בנות חוץ ממני. פעם ראשונה שאי פעם חיבקתי מישהי זה היה בכיתה י' ( חשוב לציין אני בכיתה יא) ובסה"כ חיבקתי שתי בנות כל חיי שתבינו איזה עלוב זה שאני משתמש בחיבוק כמדד בזמן שלחברים שלי זה דבר ממש רגיל גם זה לא שאני לא נראה טוב אפילו להפך אני נראה ממש טוב לפי דעתי עברתי שינוי ענקי ומילד שמן הפכתי לילד חזק ושרירי רק שנראה שאפילו השינוי הזה לא השפיע טיפה. אפילו חברים טובים מתחילים לרדת עלי על זה שאין לי שום אינטראקציה עם נשים זה פשוט מדכא מרוב זה נכון. אני לא יודע אם אני בדיכאון או שאני סתם מתבכיין אבל מה שכן נגמרה לי המוטיבציה להכל . תודה שבזבזתם את זמנכם עלי זה באמת לא מוכן מאליו.