היי,
מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי ביישנית ומופנמת, ולא מהילדות שמבקשות את כל תשומת הלב, להיפך- בורחת מתשומת הלב כדי לא להיות בפרונט. אף פעם לא אמרתי את מה שאני חושבת, אפילו בארוחות שישי עם המשפחה, הייתי שותקת. אני כן בן אדם חברותי, מפתחת קשרים מאד קרובים ופתוחים עם אנשים ויש לי המון מה להציע בשיחה, ולדבר ולהגיד ולחדש ולשתף.
אני מרגישה שכל החיים שלי, במצבים בהם אני מתבקשת לדבר, זה יכול להיות במצבים חברתיים רגילים, בראיון עבודה, בצבא, בלימודים, בתנועות נוער, בעבודה, מול המשפחה ועוד, יש תמיד הפחד הזה שמשתק אותי. אני יודעת שמגיע תורי לדבר והלב שלי דופק מהר, אני מזיעה, הרגליים רועדות, העיניים מתייבשות, הקול הולך ונחלש, טיפה מגמגמת, נאלמת דום, מדברת מהר מידי. לא יודעת להסביר למה זה קורה, אבל הפחד הזה שיחשבו שאני מטומטמת או לא מספיק טובה ולא יחשיבו אותי בגלל זה, ועצם ההסתרה שלי של הקושי הזה גורם לי להוצאת אנרגיה אדירה שבכל פעם אחרי מצב כזה (יכול להיות גם משהו של 5 דקות דיבור), אני מותשת. פיזית ונפשית.
לפעמים אני נמנעת ממצבים כאלה ואז אני מרגישה תחושת כשלון שברחתי ולא התמודדתי עם הקושי.
מרגישה חלשה, לא מספיק טוב.
מרגישה שלאחרים הרבה יותר קל.
הנה, הם מדברים, הם מפציצים דיונים סוחפים, מעבירים הרצאות, ולמה רק אני לא מצליחה?
אני יכולה להגיד בוודאות שאם לא היה לי הפחד הזה, הייתי מצליחה יותר בחיים ומממשת יותר את הפוטנציאל שלי. כן הצלחתי בחיים, עשיתי דברים מרשימים בצבא (קצונה), עבודות מרשימות לאחר מכן. לימודים , אני בזוגיות טובה וכו׳. אבל מרגישה שהכל אצלי נעשה בקושי אדיר ובהתמודדות אקסטרא ממה שזה יכל להיות.
האם מישהו פה מזדהה עם התחושות שלי?
איך אפשר להתמודד עם זה?
חשבתי ללכת לקורס של התמודדות והתגברות על פחד קהל אבל אפילו זה מפחיד אותי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025