אני נמנעת מלצאת החוצה, אני נמנעת מלהתאמץ, אין לי חברים ממש קרובים, יותר פשוט חברים שאני נפגשת איתם- אז זה יותר פגישות שיטחיות פעם ב ולא משהו עמוק ורציף כמו שהייתי רוצה. יש לי דברים ותחביבים שאני רוצה לעשות ולהספיק אבל רוב הזמן הם לא ממש מתחשקים לי. תירוץ של אין לי מוזה. ועוד דבר שהוא בעייתי לי גם כל פעם שאני חושבת על העתיד - עבודה. כשאני סוף סוף יוצאת לעבוד אני צריכה להכריח את עצמי (בכללי לקבוע פגישות אני צריכה להכריח את עצמי, אני יכולה לדחות את זה תקופה ארוכה רק בגלל הבעיה של לקבוע תאריך) ולפני מחפשת תירוצים למה לא ללכת וכאלה אבל אז בתכלס אני ממש נהנת וטוב לי. אבל עצם המחשבה על עבודה קובעה הופכת לי את הבטן. תכננתי לחסוך כסף השנה אבל אני לא מצליחה להביא את עצמי לחפש עבודה- הכל נשמע לי לא טוב ושיפגע לי בשגרת יום יום ואני מתחילה להלחץ שלא ישאר לי זמן שלי לדברים שאני רוצה או שאני אהיה מותשת כל הזמן. למרות שאני יודעת שאני יכולה לעבוד גם יום בשבוע- משהו בבטן שלי דוחה את זה כל פעם מחדש. וכשזה מגיע ללימודים גבוהים ולעבודה אחרי- מעניין אותי ללמוד כמעט הכל אבל לא באלי לעבוד בכלוםםםםםםםם!! כל פעם אני מוצאת מסלול וחושבת אולי הוא יהיה האחד ואז הוא נפסל ואני ממשיכה הלאה עד שאני מוצאת אחר ואז שוב אותו דבר. אף אחד מהסביבה שלי לא ממש מתנהל ככה או מבין אותי והרבה םשוט מאבדים סבלנות אם אני מדברת על משהו שקשור לכל התקיעות שלי בחיים. ובכללי אני גם לא ממש יוצאת מהבית ונמנעת מזה (אבל אנשים שמכירים אותי חושבים שאני חברותית ולא מסתגרת)- אולי זה נובע מעצלות? אולי משהו עמוק מזה? .
יש למישהו רעיון ממה זה נובע אולי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות