לפני כמספר חודשים הכרתי בחור מקסים, אמנם בתור התחלה לא היה ניתן להגדיר את מה שמתפתח ביננו, כל אחד היה בשלבי בנייה של דברים קריטים בחייו, אבל הרגיש כי לשנינו יש רצון לשמור על קשר ואנו מתנחמים האחד בנוכחותו של האחר.
עם הזמן, השיחות ביננו הפכו להיות שיחות של זוג עם כוונה להגדיר מה שיש ביננו, לדבר על הטוב והפחות טוב של הצד השני. בקיצור, שניים שמנסים לבנות זוגיות יחד.
כפי שאני מתקשה לתאר כאן מה שהיה ביננו, היה גם לשנינו קשה להגדיר מה יש ביננו. העברנו זמן ביחד, שכבנו, שיתפנו, דיברנו. אבל היו הפסקות ובעיקר הרבה חוסר יציבות.
אני מצידי רציתי לפתור את עניין האי ודאות, הרגשתי שככל שהזמן עובר אני הופכת להיות יותר מחוייבת ומסורה למה שאנחנו מנסים ליצור. הוא מצידו, אמר כי הוא מבולבל אם כי מאמין במה שיש ביננו. ראיתי בזה נקודות אור. רגע לפני שרציתי שנשב ונעשה את השיחה הקלישאתית "יחסנו לאן" גיליתי מספר דברים שהעידו על חוסר הרצינות והמחוייבות שלו אליי כשהתעמתי איתו על זה, הוא בחר לסיים את הקשר.
אני כותבת את הדברים ותוך כדי מבינה עד כמה הייתי צריכה להבין את הכוונות שלו מראש ועדיין אני יודעת שנוצר ביננו משהו עמוק, מתמשך שקשה לי לזלזל בחשיבות שלו.
אני כרגע מרוסקת, מרגישה בעיקר מצולקת ופגועה. מרגישה שנחשף בפניי אדם אחר ומציאות אחרת, אבל בעיקר אני מתגעגעת.
אני יודעת שהדבר הכי נכון לעשות, זה להמשיך הלאה, לשכוח ולהתמקד בעצמי. עם זאת, משהו בי לא מרפה.
אם למישהו.י יש עצה/הארה שתעזור לי להתמודד עם המצב- כתבו לי :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות