אני שקרן גדול מאוד ולא רואה איך עושים אחורה פנה

אני יודע על עצמי שאני בן אדם מאוד חכם, אני שיודע איך לגרום לאנשים לחייך בלי מאמץ ואני בן אדם שיודע לשחק אותה אמין גם כשאני משקר. אבל ברגע שזה מגיע לשיחת נפש עם מישהו (לא משנה באזרחות או בצבא) ואותו חבר נמצא בנקודת שבירה, אני תמיד מוצא את עצמי מספר סיפורים שקריים על דברים שבכלל לא עברתי נטו בשביל שיבין שאני מבין אותו ויודע מה הוא או היא עוברת כרגע.
ניקח דוגמא היפוטטית, עכשיו יש לי חברה טובה שנמצאת במשבר נפשי כי אחד החברים הכי טובים שלה מת מתאונת דרכים, אז ברגע שאני מבין לאיפה השיחה הולכת להתקדם אני מתחיל להמציא סיפור דומה כאילו גם אני חוויתי את אותו הדבר שהיא עוברת, ומשם זה מתפתח לשלב שהיא מכירה אותי בתור אחד שמנוסה בהכל מהכל.
שקרים על גבי שקרים על גבי שקרים ואני לאט לאט שם לב לאיך אני נראה בעיני כולם מסביבי, כאילו אני יודע יותר טוב מכולם נטו בשביל לעזור להם להתעודד שזה לא נורא כי יש דברים גרועים יותר.
אני לא זוכר אפילו מתי התחלתי לבנות לעצמי דמות/תדמית אחרת ממה שאני באמת ועם הזמן הגעתי למצב ששום דבר לא מפתיע/מצחיק/מפחיד אותי, לא מזמן התאהבתי במישהי בבסיס שלי שכל שיחה שלי ולה הייתה סיפרתי לה שקרים עליי נטו בשביל לנסות להרשים אותה באינטיליגנציה ובחוכמת חיים שיש לי שלכאורה השגתי מזמנים קשים שלא קרו בכלל, אבל זה לא הלך בינינו ככה שלא נכנסנו למערכת יחסים בסוף, אבל מאז שהיא דחתה אותי שמתי לב שאני לא מפסיק לנסות לגרום לה להרגיש רע עם עצמה על זה שהיא לא איתי, והאובססיה שלי אליה מתגברת כל יום ואני מתאמץ כל כך שלא כי אני באמת רוצה שהיא תהיה שמחה ומאושרת בחיים שלה איתי או בלעדיי.
אני מסתכל על חיי החברה שלי בצבא ובאזרחות ואני מבין שאף אחד בעצם לא מכיר את מי שאני באמת, ושיקרתי לכולם בשביל להשיג מהם את כל הפרטים הכי קטנים והסיפורים הכי קשים שלהם בשביל להשתמש במידע הזה בלבנות לעצמי דמות מסויימת שחוותה הכל מהכל. וזה קשה לי, נמאס לי לשקר.
אני סובל מריקנות פנימית, חרדה ודיכאון כבדים מאוד בגלל זה ומפחיד אותי מאוד לדעת מה יקרה ברגע שאספר את האמת לחברים שלי שבאמת חשובים לי גם אם שיקרתי להם, אני לא רוצה להיות לבד.
בבקשה תעזרו לי וסליחה על החפירה.