מה לעשות עם הבחור שלא מפסיק לחזור לחיים שלי

טוב... יכול להיות שזה יהיה קצת ארוך מצטערת מראש. אז אני והוא הכרנו לפני הצבא במסגרת משותפת. היינו חברים מאוד טובים. הוא בחור דתי, מבית דתי, לא היה לפני זה בכלל עם בנות, ואני מסורתית מינוס מינוס. באיזשהו שלב כשאני הרגשתי שאני מתחילה לפתח כלפיו רגשות וזה נהיה קרוב מדי פשוט עצרתי וביום אחד פשוט ממש התרחקנו, באשמתי. הוא בחור טוב עם לב באמת טוב. ביישן קצת כמוני. הוא היה הבחור הראשון שהתקרבתי אליו ככה ושהרגשות שלי כלפיו היו כאלה חזקים. אז כן,
פשוט נלחצתי ופחדתי. ככה יצא שפשוט הפסקנו להיות קרובים. מישהי שהייתה איתי בדירה במהלך השנה הזו ישר כשראתה שאני התרחקתי ממנו פשוט תקפה, משהו כמו יומיים אחריי שהיה הנתק שלנו. הם התקרבו מאוד והוא היה מגיע הרבה לדירה שלנו.היה קשה. בסופו של דבר הוא הכיר עוד מישהי אחרת ונהיה חבר שלה, פוגע בי וגם במי שהייתה איתי בדירה. היה קשוח בכל התקופה הזו, למרות שחשבתי שהתגברתי עליו וגם כשהכרתי אחרים. הקשר שלנו לקראת סוף השנה השתפר, לא כמו שהוא היה לפני, ולקראת סוף השנה ניסיתי לפתוח את מה שהיה איתו, בשביל לנסות לסגור את זה, להגיד סליחה וכי אני יודעת שפגעתי בו ושגם לי יש חלק בזה, אבל לא בהצלחה כל כך. השנה הזו נגמרה כשאנחנו בטוב, יחסית בסדר. עדיין היו מפגשים קבוצתיים אחריי זה כשהשנה הזו נגמרה, היינו עדיין מדברים אחד עם השני. ופעם אחת בסוף מפגש קבוצתי אחד יצא שהוא הקפיץ אותי לרכבת. נשארנו רק אני והוא לבד והוא אמר לי שהוא ומי שהייתה חברה שלו נפרדו. מאז כל כמה חודשים הוא היה שולח לי הודעה שואל מה שלומי, והיינו מדברים קצת. עד שלבסוף כבר לא יכולתי. אמרתי לו שאני לא יודעת אם הוא יודע אבל שהיו לי כלפיו רגשות בעבר ,שאומנם כבר עברה שנה וחצי מאז, אבל קשה לי שהוא ממשיך לשלוח לי הודעות. אמרתי לו שהמשכתי הלאה, כבר התגברתי עליו, אבל אני לא יכולה שהוא שולח לי הודעה כל פעם כי זה פשוט מקשה עליי להתקדם. הוא אמר שהוא מצטער ושהוא לא ידע, ולא דברנו יותר שנה וחצי. פתאום יום אחד הוא שלח לי הודעה, כשהכי לא ציפיתי לזה. משהו בסגנון של מה קורה לא דברנו הרבה זמן זוכרת אותי?. אחריי שביקשתי ממנו שלא. למרות השיחה האחרונה שהייתה לנו. מניחה שחשב שכבר עבר זמן אז בסדר. לא ידעתי איך להגיב, הופתעתי, בהתחלה התמלאתי הערכה, אחר כך לא הבנתי מה הקטע שפתאום נזכר. התלבטתי אם בכלל לענות לו. זה מאוד השפיע עליי, ובאמת עצבן אותי שכולה הודעה קטנה שלו כל כך הסעירה אותי וגרמה לי להפנות אליו את כל התשומת לב הזו. שהוא עדיין משפיע עליי. גרם לי להזכר בהרבה דברים, כואבים יותר וכואבים פחות. אבל אני נחמדה, לא יכולתי שלא להחזיר לו הודעה. השיחה נמשכה יומיים כי הוא בצבא ולי יש את העיסוקים שלי, כשבראש שלי כמובן השאלה מה הפואנטה ולמה הוא פתאום נזכר בי. השיחה התנהלה בסדר, אבל ידעתי שאם יש משהו אחד שאני רוצה להראות זה שאני במקום אחר, שהתקדמתי , שהתבגרתי, שאני כבר לא שם. צחקתי איתו והוא אמר לי שלא השתניתי בכלל בצבא. שהוא מעריך את זה . שהוא נזכר בחוויות משותפות שלנו. פה היה לי קשה להתקדם וכן אמרתי לו שעברתי הרבה דברים בשנתיים האלו, ששהשתניתי, ושאי אפשר מכמה הודעות נראה לי לראות את זה. השיחה לא נמשכה הרבה אחריי זה, דברנו עוד קצת, ואני ממש בראש אומרת לעצמי שאני רוצה לשאול למה הוא שלח פתאום את ההודעה. האם כדאי לשאול אותו? פשוט נמאס לי מזה כבר באמת שאני רוצה כבר להתקדם ממנו ואני רוצה להבין למה הוא כל פעם חוזר ככה לחיים שלי. אני לא יודעת אם הוא שלח את זה סתם כי התעניין, כי שיעמם לו,כי נפרד ממשהי ושאני במקרה הראשונה שקפצה לו באנשי קשר, באמת או שיש משהו מעבר לזה. אבל באמת, אם כבר עשית את זה, בכל זאת שלחת הודעה, תהיה גבר. אם אתה בעניין תגיד. אל תשחק איתי. מתבאסת על עצמי שאני עדיין בציפיות ממנו ועדיין רוצה להיות איתו למרות שעבר כל כך הרבה זמן, למרות שעברתי כבר מערכות יחסים אחרות, למרות שחשבתי שהתקדמתי ממנו. מתלבטת אם סוף סוף לפתוח איתו את הכל, להגיד לו דוגרי מה הקטע של השיחה הזאת. שגם אם לא ייצא מזה משהו, אני אוכל סוף סוף להתקדם הלאה. להשאיר את זה סוף סוף מאחוריי בלי השאלות מה היה קורה אם. לדעת שעשיתי את החלק שלי.