מאז שאני זוכר את עצמי תמיד מצאתי את עצמי בתור מושא ללעג ויצור שאף אחד לא מתחבר איתו תמיד כמעט בכל סיטואציה שהייתי בה.
ובחיים לא הבנתי למה, זה בכל פעם שזה מתחיל זה מרגיש שהחיבור טוב, ואחר כך צוחקים ומסתלבטים עד שלבסוף אני מקבל מבט קר של "לך מכאן" עם דפוס התנהגות שרומז לך את זה בצורה ברורה מאוד.
וזה הגיע למצב שבכל מסגרת שהייתי בה זה קורה גם באירועים משפחתיים וכן גם עם משפחה גרעינית.
בכל פעם שזה קורה אני מנסה לשכנע את עצמי שבמסגרת הבאה שלי היה יותר טוב, אבל אני כבר אחרי תיכון, השתחררתי מהצבא כלוחם, אפילו טיול גדול של יותר מחצי שנה בדרום אמריקה וכולם.
עכשיו אני לא נראה כלכך רע אני מטר תשעים ועם זה ועם כל הדברים שכן השגתי ועשיתי אני עדיין מרגיש כמו כולם, כמו אפס שגם אם הכבוש את האוורסט אני עדיין היה כלום.
אני לא מצליח לסמוך על אף אחד יותר גם לא על ההורים שלי.
שווה לי לנסות להמשיך? עדיף לי לסיים על זה עכשיו? במה אני לא בסדר?!
אני כבר אובד עצות.
(תודה למי שהגיע עד לפה)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025