הבן זוג שלי ואני גרים בקצות שונים של הארץ, אבל הקשר שלנו *מאוד* רציני.
אנחנו מעדיפים להתחתן ואז לגור ביחד, למרות שאנחנו לא דתיים אבל שנינו גדלנו במסגרות דתיות וזה מרגיש לנו יותר בנוח.
הבעיה היא שאני חושבת על גברים אחרים לפעמים, לא מרגישה אליהם כלום ולפעמים סתם מדמיינת אנשים שלא פגשתי לעולם, ואיך החיים שלי יכלו להיות אולי יותר טובים אם מישהו אחר כנראה.
הקשר שלנו התחיל בקושי שנה לפני קורונה והרבה מאוד דברים קרו בזמן קצר,
קרובי משפחה שנפתרו, בעיות אצלו (בעיקר) וגם אצלי, וריבים לגבי הבטיחות שלנו.
אנחנו לא נפגשים כמעט בגלל הסגרים, אבל אנחנו יכולים להתמודד עם הריחוק גם אם יקח לנו עוד הרבה זמן (סקייפ כללל הזמן). אבל כל הרע הזה שקורה, גרם לו להשתנות ממש ולי להתאמץ מאוד כדי שלא יכנס לדיכאון מכל החרא שקורה. אבל זה גורם לי להרגיש בודדה והרבה פעמים, קרוב לרוב הזמן, הוא לא יכול לתת לי תשומת לב או להקשיב לי. לפעמים אנחנו רבים. אנחנו עוד מעט שנתיים ביחד ואני מרגישה כאלו כל הזמן הזה עברו עלינו יותר מדי קשיים לזוג טרי?
זה מרגיש לי בוגדני מצדי שאני מדיימנת גברים רנדומליים ואולי אם הייתי איתם הם יכלו לתת לי יותר, להתחתן איתי או להיות שם בשבילי, האם זה אומר שאני לא אוהבת את בן הזוג שלי מספיק?
אני מתכוונת להישאר במערכת יחסים ולהילחם עליה, אבל אני מפחדת שהזמנים הרעים אף פעם לא יגמרו. אני מרגישה שזה אגואיסטי מצידי, כי זה לא אכפת לו ממני, מאוד מאוד אכפת לו, אבל עובר עליו יותר מידי.
איך להפסיק את המחשבות האלו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025