חוסר שאיפות בחיים. איך לעשות שינוי?

אהלן,
כבר הרבה זמן שאני לא מצליח להבין מה רוצה מעצמי...
אני בא ממשפחה דתית והייתי במסגרות דתיות כל החיים, לא סיימתי בגרות, לא למדתי וזרקתי, השתחררתי מצה"ל (קרבי) וחשבתי שאשלים בגרויות, בסוף לא השלמתי, רציתי ללמוד משהו שלא מצריך בגרויות, עכשיו מהקורונה הפסיקו השיעורים ותאמת שגם התחלתי לזרוק לא בראש לי לא אוהב תלימודים האלה, אני עובד עם המשפחה ואני יודע שהם מאוכזבים ממני בעבודה הם אמרו לי בפנים חחח, מההתחלה לא רציתי לעבוד שם אבל עם הרבה מצפון הם גרמו לי להשאר, לא מפיל עליהם את זה כי אני מרגיש שזה אני הבעיה, חשבתי שאקח חופשה, וזה בא בצורת חולי מסויים, 3 חודשים בבית, נכון זה לא חופשה אבל היה לי זמן לעצמי, חודש וחצי מהשהייה בבית התחלתי לעבוד מהבית, אבל מרגיש כאילו שום דבר לא השתנה, ואני לא נותן את כולי בעבודה שוב, הייתי רגיל להתאמן ואהבתי את זה ובגלל החולי הזה אסור לי שנתיים וחצי להתאמן(משהו בשרירים)

אני בנוסף הומו, אף אחד לא יודע, וזה מתנגש לי עם הדת שבסופו של יום אני מאוד אוהב, גם לא רואים את זה עלי כי אני דיי סטרייט במהות, וגם יצאתי עם בנות והבאתי בנות להורים, אני בטוח שהמשפחה שלי תקבל את זה קשה, אבא שלי יוריד אותי מהירושה בדוק חחח, הכוונה שהוא כנראה יעיף אותי מהבית אולי אני באמת צריך את זה.

קיצר מרגיש שהחיים שלי קורסים לתוך עצמם וזה בדיחה גדולה של אלוקים על חשבוני, אני לא מצליח לסיים שום דבר שאני מתחיל ואני לא מרגיש שאני רוצה להתחיל בכלל משהו, לא בא לי לקום מהמיטה רוב הזמן, האחים שלי כולם כבר מחותנים אני האמצעי מבין 5, בלי תואר בלי תעודה בלי איזה משהו שאני יכול להגיד עשיתי וסיימתי, הנטייה שלי מפריע לי מבחינת החיים שאני רוצה לחיות ולא מה שנגזר עלי, המחלה המוזרה הזאת שתקפה אותי לפני כמה חודשים, בהתחלה הייתי בדיכאון, אחר כך אפילו לדיכאון ויתרתי ופשוט לא מרגיש כלום, אנשים אומרים לי שהם מאוכזבים ממני, ואני לא כזה מתרגש מזה, אני מאוכזב מעצמי, וכבר לא שם על זה, אולי קצת מתבאס אבל זה עובר אחרי שעה שעתיים, ובגלל הקורונה אפילו לים אני לא יכול לנסוע ולהרגע (שזה גם משהו שהייתי אוהב לעשות אבל בגלל המחלה הזאת אני בסיכון גבוה ואסור לי לצאת מהבית)

מצד אחד נמאס לי מהחיים, מצד שני לא מצליח לרצות לעשות שינוי, ניסיתי טיפול NLP, לא הרגשתי שעזר, הכל קופא במקומו, ואני לא מצליח להוציא מעצמי לשנות