המשפחה שלי לא נותנת לי לחיות, איך יוצאים מהחיים האלה איך?

אני בת 17 קוראים לי עדן
איך יוצאים מהחיים האלה שיש לי ?
יש לי הפרעות אכילה
אמא שלי בעד ההפרעות אכילה היא מעודדת את זה שאני לא אוכל ומרעיבה את עצמי
אני בדיכאון כבר שנה שלמה אין לי רצון לעשות כלום חוץ מלאכול ולישון
ניתקתי קשר עם המון חברות
אני ממורמרת ומאוכזבת מהציונים שלי מזה שאני לא לומדת לבגרויות וחיה מציון עובר 55

חוץ מזה אין לי אייפון או פייס או אינסטגרם אוו וואצפ כי אבא שלי ואחי הבכור מפחדים שאני ידבר עם בנים כבר שנתיים אני מנותקת מהעוולם הוירטואלי הזה בגללם
לפני כשנה אבא שלי רצה לקנות לי פלאפון כשר זה פלאפון שלרוב יש לדתיים
אני מתקשרת עם החברות הבודדות שנישארו לי דרך המכשיר שלי אחי הקטן וגם זה אחרי שאני משלמת לו כמה שקלים
לא הייתי שנתיים בים , מספר הפעמיים שהייתי בקניון השנה הוא גג 10 פעם אני בקושי יוצאת מהבית בגלל מחשבות של איך אני יצא מה אני יגיד להם עם מי ?מה אני ילבש לא ירשו לי מה לעשות וכו

בגלל אחי ואבא שלי הפכתי לילה לחוצה חרדתית דכאונית וכבויה נימאס לי לבכות לכרית

אם אני כבר יוצאת מהבית אז אחי הבכור עוקב אחרי
אבא שלי בקושי נותן לי לצאת מהדלת עצמה הוא מרוצה שאני לא אצא בכלל מהבית ונותן לי להיות במחשב כדי שאהיה ביוטיוב או משהו

אני ילדה טובה סהכ אבל מאוד דיכואנית וממורמרת
לא שותה,לא מעשנת , בתולת שפתיים מעולם לא היה לי חבר
נישארתי עם חברה אחת שלא מבינה אותי


הם עושים הכול מדאגה אבל אני כבר בת 17 ופשוט איבדתי כבר טעם לחיות למרות שאני יכול לצאת ולבלות כשאהיה גדולה אבל זה כבר לא נישמע משהו מרגש שאני צריכה לחכות לו

נימאס לי שחושדים בי , נימאס לי שלכולם יש חיים ולי אין
נימאס לי שאני מפחדת ללבוש איזה בגדים שבאלי ולחשוב מה האורך כדי לא לחטוף בבית מבטים ו כמה הערות וקללות
אני מאוד רוצה חבר אהבה אוזן קשבת אבל המשפחה שלי באמת תהרוג אותי אם יהיה לי חבר הם ישר יגלו

אני מתביישת להסתובב בבית שלי כשבני שמשפחה שלי נמצאים כי הם בחונים אותי אז בקיץ אני מסתובבת עם שמיכות על עצמי

נימאס לי פשוט מהחיים כול יום אני אומרת את זה לפני השינה מתי יגיע היום בו אהיה מאושרת כמו פעם לאן נעלמה הילדה השמחה שהייתי