אני שונאת צומי, שונאת שמסתכלים עליי, שונאת שבוחנים אותי.
אני רוצה להיות מתחת לשמיכה ולא להיות בחוץ ששופטים אותי.
קשה לי להגיע למקום חדש, אני לא יודעת איך להתחיל לדבר עם אנשים.. לא יודעת!
ואם אני כן מנהלת שיחה אני מדברת שטויות ואנשים חושבים שאני סתומה.
הלוואי והייתה לי את היכולת להיות צינית כי שמעתי שזה מקל על אנשים אבל אני מפחדת מה יחשבו עלי.
הגעתי למקום חדש והמדריכה אמרה לי לעמוד ולדבר על משהו ואני קפאתי ולא הוצאתי מילה מהפה.
עכשיו אני מתביישת לחזור לשם.
אני חושבת שאנשים לא ירצו להתקרב אליי כי אני חסרת ביטחון ותמה שירצו להיות חברים שלי?
אני מסתכלת על חברה טובה שהייתה לי פעם ורבנו ואנחנו לא מדברות כבר שנה.
היא התפרסמה באינסטגרם ויש לה שלושים אלף עוקבים.
על מה? זה לא פייר.
אני מקנאה באנשים שיש להם מלא חברים, אנשים שיש להם ביטחון, אנשים שלא מפחדים להתחיל שיחה, אנשים שיש להם סטייל ולא מפחדים להתלבש איך שהם רוצים.
אני יודעת שאסור לקנא וזה לא טוב וקשה לי עם זה.
פעם הייתי אהובה אבל הגעתי לתיכון וכולם התרחקו ממני וזה דיכא אותי ולא נשארו לי חברים.
לא היה לי עם מי ללכת לקניון, הייתי הולכת לבד.
יש לי היום קצת חברים אבל לא כאלה שאפשר לסמוך עליהם, הם לא חברים שישארו לנצח, סתם להעביר את הזמן בתיכון.. ואני גם לא חושבת שהם אוהבים אותי.
מה לא בסדר בי? זה בגלל שאני מופנמת מדי? אבל אני מופנמת כי (?)
חשבתי עת זה עכשיו, ולא מצאתי תשובה ללמה אני מופנמת.
למישהו יש תשובה?
מה לעשות..?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025