שלום לכולם,
כבר כמה שנים טובות שלא כתבתי פה שאלה.. למדתי להילחם. אך כרגע אני בתקופה שהנפש קצת שבורה..
אני נמצאת בנקודת זמן בחיים שלי שהייתי אמורה הכי לזרוח ולטרוף את העולם. אבל אני נובלת. אני יודעת שזו התקופה של הקורונה, אבל יש תופעה שמטריפה לי את הדעת. לאן שאני לא הולכת, בכל אינטראקציה שיש לי, בין אם זה עם המשפחה, בן זוג, השותף של הבן זוג, חברה רחוקה או אפילו המורה נהיגה והמוכר בסטוק כולם ממש שופכים בפניי את ליבם ומתייעצים איתי על דברים ממש אישיים. אני שמחה ואוהבת לעזור. זה כיף לי, זה עושה לי טוב לדעת שרוממתי למישהו את הנפש. אבל למה אני לא מצליחה לרומם את הנפש של עצמי?
בפנים הנפש שלי סדוקה. היא טרם שבורה לגמרי, אבל היא לגמרי סדוקה.
למה זה קורה? למה בעצם אני נותנת עצות לכולם שעל פניו נראה שעוזרות להם ובתוך תוכי אני בן אדם כל כך בודד ועצוב?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025