הבעיה התחילה בחטיבת ביניים, הייתי שונה ובכיתה בלי החברות מהיסודי והיה לי מאוד קשה להתערבב. היו לי כמה חברות חדשות אבל זה היה רק בשעות הלימודים ועם הישנות הייתי בקשר. לאט לאט דחקו אותי הצידה וגם אני הרגשתי לא שייכת אז אפשר לומר שנתתי לזה יד. לא נשארתי בקשר עם אף אחת. רק שלום-שלום.
בצבא היו לי כמה חברים וחברות טובים. עם אחד אני מדברת מדי פעם ולפני כמה זמן תכננו מפגש שלא יצא לפועל לצערי, אבל ניסיתי. זה לא תלוי רק בי.
בלימודים התחברתי עם כמה ורק עם אחת אפשר לומר שנשארתי בקשר אבך בקושי מדברות או נפגשות בגלל מרחק פיזי.
לבן זוג שלי יש מלא חברים מכל מיני שלבים בחיים שלו ולי אין. אנחנו חושבים על חתונה ואין לי בכלל אורחים. למדתי עם השנים לאהוב את הלבד שלי ואת המשפחתיות אבל פתאום אני מבינה שאני די לבד וזה מאוד מדכא. כשסוף סוף הגעתי לעבודה והתחברתי לאנשים אחרי כמה זמן פיטרו אותי בגלל הקורונה וגם זה לא נשאר.
אני מתביישת בזה. התרגלתי להיות עם עצמי ולסמוך רק על עצמי כי היו פעמים שחשבתי שיש לי חברים והתברר לי שמאחורי זה היו אינטרסים.
זה נורא חסר לי ובעיקר מביך אותי כשאני רואה איך אחרים עם חברים. נפגעתי מאנשים הרבה במהלך השנים, פגיעות שרמסו לי את הביטחון אז עכשיו אלה ההשלכות ונורא קשה לי ואני מקנאה בכל הבנות האלה שעם חברות שלהן..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025