שלום חברים,
אמא שלי אישה לא כל כך בריאה, ולכן היא צריכה הרבה עזרה ממני, אני שמח לעזור לה, אבל ההרגשה היא שהיא ממש תלויה בי.
אני מבין שמבחינה פיזית קשה לה אז אני מקריב מעצמי ואני תמיד מתייצב לעזור, הבעיה היא, שהיא לא מתקשרת איתי סביב שום דבר שלא כולל בתוכו עשייה שלי בשבילה. היא לא מתעניינת איך אני מרגיש, אין לה סבלנות אליי, היא סוחטת מחמאות על ימין ועל שמאל אבל לא מחמיאה אף פעם.
ההתנהגות הזאת שלה היא לא חדשה, מאז ומתמיד היא התנהגה בתור החלשה שצריכה שידאגו לה, אבל היא לא דאגה לי אף פעם. היא אפילו מתבדחת על חשבוני לגבי המראה שלי "כאילו בצחוק".
כתוצאה מכך אני מרגיש כמו ילד דחוי שאין מה לאהוב בו. אני לא מצליח להרגיש כמו גבר מושך כי אני מרגיש שאני שווה רק כשאני "מספק משהו".
אני לא מצליח לנהל קשר זוגי כי אני מרגיש שאני דוחה.
אני לא מצליח בעבודה כי אני מרגיש איש קטן וחסר חשיבות.
אני מרגיש שכל הסיבה לקיום שלי זה לדאוג לה, וזה לא שאני מקבל יחס טוב כשאני עושה משהו עבורה, אלא שאם אני לא עושה עבורה היא מתנהגת אליי ממש לא יפה.
זה קשה כי אני מרחם עליה ודואג לה, אבל היא מעולם לא הייתה שם בשבילי.
היא גם בוחרת להתנהל באופן שרירותי ומבולגן כדי שמי שדואג לה (אני) ייאלץ להתאמץ מאוד ולא יישאר לו משאבים להשקיע בעצמו.
שורה תחתונה, אני מרגיש שאני צריך לתת את החיים שלי לאישה שלא ממש אכפת לה ממני. זה מדכא מאוד וגורם לי להרגיש שאני לא שווה כלום.
אני משער שיהיו תגובות בסגנון "זאת אמא שלך אתה חייב לכבד אותה" ובכל זאת, אני מרגיש שיש כאן בעיה של גבולות וקשה לי למצוא דרך
א: להתמודד עם הנטל.
ב: להרגיש בן אדם אהוב ורצוי כשאמא שלי בעצמה לא מסוגלת לחייך אליי בלי לבקש משהו מיד אחר כך.
אשמח מאוד לעצות או תובנות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות