בודדה וכאובה, כבר שנים שאין אפילו חברה אחת

שלום. אני בת 19, חיילת יומיות בתפקיד שמספק אותי מאוד, מה שארצה לעסוק בו בעתיד, ובגללו אני מתעוררת כל בוקר.
אך חוץ מהתפקיד במסגרת הצבאית, אין כלום בחיי. אני מתעוררת בבוקר, חוזרת לקראת הערב, אוכלת ומתקלחת והולכת לישון בתשע.
כבר שנים שאין לי חברים או חברות. אין לי אפילו חברה אחת לצלצל אליה כדי סתם להשתזף ולהתבטל איתה בים או לזרום ספונטנית להליכה.
אמי כבר לא יכולה להמשיך לחכות ליום בו אעוף מהבית, אני ואחותי לא מסתדרות ואין בנינו אפילו דבר משותף אחד מה שמאוד חורה לי. שונות מקצה לקצה.

מאז ומתמיד אני לא מצליחה ליצור קשרים חברתיים שיחזיקו. הצבא היטיב עמי ורכשתי המון כלים חדשים, התמודדתי עם חרדות רבות, מחשבות או פחדים . אך עדיין נשארתי חסרת ביטחון עצמי. יש לי לא מעט תחביבים וכשרונות רבים. אני אוהבת לצחוק, חיה של לרקוד ולקרוע את הלילה עד שלא מרגישה את הרגליים. לא רכלנית. נאמנה. תמיד כאן למי שצריך אותי. לפעמים אני נתפסת כקרירה או לא זורמת כל כך אך בעצם הכל מחוסר ביטחון בהתחלה.
מאז ומתמיד אין לי אפילו עם מי לחגוג יום הולדת, אני מסתכלת על העוגה שהמשפחה הכינה לי לפני שמכבה את הנרות עם דמעות בגרון.. בא לי להתפרק ולרקוד ולהינות, לצאת, לחגוג את החיים אבל אין לי עם מי. לפעמים גם הרגשתי שאין לי מה.
מנסה לשמור על קשרים אך אף אחד לא נשאר בקשר איתי.
למדתי לדבר עם אנשים, להשתחרר, מצליחה להסתכל לאנשים בעיניים.
אמי תמיד מזכירה לי כמה אני ״לא מעניינת, משועממת, תפלה, לא כיפית, איכסה, מגעילה, דיכאונית, טפלה, כמה גועל יש לי ממך, דוחה.״
״אין אווירה של בת 19 בבית, אווירה דכאונית של זקנה. את מביאה שחור הביתה״
בעצם אני כל כך כאובה. בודדה.
אפילו מלהוציא את הכלב אני נמנעת לפעמים, כי פשוט מרגישה שאני נראית נורא.
אני כמהה לזוגיות.. אבל בכל פעם שאני מסתכלת על בחורים, כל מה שעובר לי בראש הוא ״למה שהבחור הזה יצא דווקא איתי? הוא נראה יותר טוב ממני אפילו. ויש לי אף של זקנה.״

אני אפילו לא מסוגלת לעמוד מול מצלמה, וברגע שאני רואה תמונה שלי שצולמה, אני נתקפת חרדה.
אמי לא עוזרת למצב, חושבת שאני ״בטלנית ונצלנית״ ונוח לי כך.
מעולם לא היה לי נוח להיות בחורה בת 19 בודדה ולא אהובה. קודם כל על ידי משפחתה. היא תמיד אומרת שאני הסיבה לכל הכאב והצער בחיים שלה, אבי הביולוגי אמר שאני הטעות הכי גדולה בחיים שלו.
אני מרגישה שאני קורסת בתוך עצמי.
יש הרבה אנשים שאני אוהבת והכרתי בבסיס בו משרתת, הקורונה מעט בעייתית.. אך אני לא רוצה את כל אלה כתירוץ.
אני רוצה שינוי. אני רוצה לפרוח. אני מרגישה שאני קורסת.
אני חייבת את העזרה או הדעה שלכם. אני מרגישה שאני משתגעת מיום ליום.

תודה שהקדשתם מזמנכם