עלינו כשהייתי בן 17 ואתם מבינים מה המשמעות של זה: ארץ עם חברה מאוד אוינת כלפי עולים חדשים, התארגנות של "כפנויות רוסיות" בשביל להתגונן מפני אלימות מצד האוכלוסייה המקומית בבית ספר, צבא שבו לבחור עולה יש אפשרויות של חימוש או לוגיסטיקה בחטיבת גבעתי במקרה הטוב או נהג משא כבד במקרה הרע. מגורים בשכונות העוני באשדוד, ועבודות מזדמנות באתרי בניין לצד פלסטינאים מהשטחים. אני מניח שלא צריך לספר לכם. אתם יודעים בעצמכם מה איך נראה החלום הציוני במציאות.
לא כל המשפחה שלי עלתה וספציפית בן דוד שלי נשאר לגור במוסקבה. היתה לו עבודה בבית ספר והוא לא היה יכול לקום ולעזוב. אבל הוא למד עברית, שמר איתנו על קשר והיה מאוד ציוני ורק חלם על הזדמנות לעלות.
ההזדמנות "נפלה עליו" כשתודות לממשל העבודה שלא נסגרה (עבד בעיתון שפוטין החליט לסגור). יצא שאין לו מה להמתין יותר והוא בשמחה קפץ על מטוס ועלה.
כשהוא הגיע לארץ הוא חטף את השוק של החיים מהתרבות הנחותה פה. מכמות האלימות ברחוב, מהזיהום ברחובות, מהתחבורה הציבורית והכי - מחוסר אפשרות למצוא עבודה. כבר שנתיים הוא בין עבודות מזדמנות בהם הוא סוחב בלוני גז, שותף כלים, עומד בקו יצור וכד'. בקיצור כל העבודות שהשערתם לערבים ואתיופים. למרות שהוא למד עברית ויודע לדבר, הוא נסגר ומעדיף לדבר רק רוסית בשביל להבדיל את עצמו מהסביבה. אני מרגיש שהוא שהיה חבר הילדות שלי לפי שעלינו פשוט הופך לאש כועס, מאוכזב וחסר תקווה. הוא כל פעם מזכיר שברוסיה היו לו שני עובדים במחלקה, שבעיתון שלו העריכו שהוא דובר אנגלית ברמת שפת אם ופה אפילו לא מתסכלים בקורות חיים מעבר לשורות "מקום לידה" ו"שנת עליה".
מה אפשר לעשות? ההורים שלי עברו את זה. אני עברתי. אבל לו זה נראה יותר קשה כי הוא אינטליגנט. לא מה שבארץ נקרא "טיליגנט". אלא אינטליגנט מהסוג הישן.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025